בית, משפחה, פקאנים קלויים ועצי באואבב

ממש לא מזמן נשאלתי מה זה בית בשבילי. תכלס זו שאלה חשובה ששווה לכל אחד לנסות לענות עליה. דווקא לנסות לפרק ולהרכיב מחדש את המילים המובנות מאליו השגורות בפינו משחר ילדותנו. מה זה בית בשבילךְ, מה זו משפחה בשבילךָ.לילה אחד, חצות וחמישה, הבית במוֹד לילי שקט והשאלה הזו דרשה התייחסות. הכלב בנאדם משוכנע ששולחן העבודה שלי היא המלונה שלו, לפחות כל עוד אני על המקלדת והעכבר. יש ביננו הסכם שבשתיקה- אני שומרת לו על שלמות החוטם בכל פעם שאני מקרבת את הכסא אל השולחן, והוא- מעניק לי בטוב ליבו הדוֹם פרוותי ונעים. כך אנחנו בסמביוזה מושלמת. הוא עושה לי נעים בכפות הרגליים ואני מחממת לו את הצלעות.

אז השאלה דרשה תשובה. יכולתי לעשות רשימת מכולת אינסופית אך במקום זה לקחתי מחברת, עפרונות צבעוניים, ספר ישן בכתב שכנראה לא אדע לקרוא לעולם, עט שחור ומדבקות, ולא עזבתי את המחברת עד שלא נותרה פיסת נייר ערומה בדף. היה מהנה.

בית-  נושא שמעסיק אותי כבר זמן מה, אולי אפילו מאז ומתמיד ורק אני זו שהבחנתי בהצתה מאוחרת בקינונו של המוטיב החוזר הזה בחיי מזמן מזמן. כתבתי עליו כאן, כשהבנתי שגם הבלוג שלי, זה מה שהוא, סוג של בית ופתאום ירד לי האסימון שכמעט כל פן בעשיה שלי בבלוג הזה קשורה לתחושה של בית ומשפחה.

אם אלה הפוסטים על אוכל ביתי, מזמין, מזין (ואל תדייקו איתי לרגע ברמות הסוכר והקמח הלבן), שמפיץ ריח וחום, שעושה חשק להכנס, לגעת, לקחת חלק, להיות שייך. אם הפרוייקטים של שדרוג ושיפוץ רהיטים וחפצים בבית, שהופכים את הבית לנעים ואישי יותר, אם השוטטות במרחבים הירוקים שסביב הבית, וההשקעות הקטנות בגינה, כמו הזולה שהקמנו, גידול הבצל הירוק או גינת הסקולנטים ואפילו תחום הסקראפ ועיצוב האלבומים שבלב ליבו עומד הרצון לשמר את הזכרונות המשותפים שיש לנו כמשפחה.

אז כיוון שהאסימונים כבר ירדו ברעש מצלצל וערב לאוזן, החלטתי להחליף חגיגית את ההֶדֶר של הבלוג ואת הלוגו, והרי הוא לפניכם, כאן למעלה.
בהשראת שרבוטי המחברת שלי שרבטתי לוגו, הפעם בשרבוט דיגיטלי. ג’ורנלינג, דודלינג, שרבוט וגזירה. החתמתי דיגיטלית את השיר של סיימון וגרפונקל Homeward Bound, על הבית של הבלוג שלי. גזרתי מוטיבים דמויי נייר ושרבטתי עליהם בעט, שרבוט חופשי.

ואם נחזור לשעות הבית ולעשיה עם הילדים, אולי תתפלאו אבל המדפים שלנו ממש לא מפוצצים בערכות יצירה ובשלל מה שנקרא חומרי יצירה למרות שילדי מאוד אוהבים ליצור. הם רגילים לחשוב ולמצוא פתרונות דרך הידיים, ושומעים ממני לא פעם שהם יצירתיים בטירוף, מקבלים תשבוחות על הרעיונות הגאוניים שלהם, על הצירופים היצירתיים בין חומרים ועולמות, על העשיה יש מאין, ההשקעה בפרטים והסבלנות, כשיש 🙂

אני נהנית הנאה עצומה מלקחת חלק בחוויות שלהם, לחוות איתם את העולם בדרך שהם חווים אותה, לשתף אותם ולאפשר להם לקחת חלק בחיים של הבית, במה שקורה בתוכו וסביב לו. לשתול ביחד, לטייל ולקטוף פרחים ולסדר אותם בכלים בבית.

לנעול מגפיים ולצאת ביום בוצי וחורפי ללקט עלי חובזה ולהכין מהן סְפָּנְקוריזו חובזה או עלי חובזה
ממולאים. כל הארבעה הפנימו בגיל צעיר בחייהם שמלאכת הקיפול היא כישור חיים שימושי וחשוב כי מי שיודע לקפל עלי גפן יודע לקפל חובזות, ספרינג רול, אגרול, טורטיות ויוצא בזה.

כשקיבלנו שקית ענקית מלאה אגוזי פקאן מאמא הודית, ומאז שהתארחה בביתי לסדנת בישול הפכה להיות חברה יקרה, ישבנו עם כל סוגי המפצחים שמצאנו בבית לסדוק אגוזים, להמליח ולאפות, וא”כ לפצח ולזלול.

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

פקאנים סדוקים לערב חורפי וקר
מתכון שהגיע עם עמרי שלי, מבית הוריו ואין שום ספק שימשיך הלאה, לקיני הצאצאים.
זהו נשנוש ממכר בטירוף שיכול לנצח עם יד אחת קשורה מאחורי הגב את כל ג’אנר הערמונים למיניו, פיצוחים, גרעינים ויתר סוגי הנשנושים שלא ברור מה הם יותר, פעילות חברתית או אכילה.

מה שתצטרכו
1 קילו פקאנים טריים בקליפתם- ניתן לרכוש בחנויות הקטניות רק חשוב לוודא שאתם קונים פקאנים מהשנה הנוכחית…
1/2 כוס מים חמימים
2 כפות של מלח
כף חומץ

כך עושים
שוטפים היטב את האגוזים במים זורמים.
סודקים את קליפות האגוזים, איש איש בשיטתו.
מספר 3 ומספר 4 שלי נעזרו לסרוגין בשירותי הסנאי המפצח. יש שנהנים לתת מכה עם פטיש או מערוך ובעלי יד הברזל הגברים שבחבורה (וזה לא עניין של ג’נדר זה עניין של פוזה!) נוהגים לפצח אותם במלחמת ראש בראש בתוך כף היד.

מערבבים יחד את המלח, החומץ ומים בכפית ובוחשים מעט בכפית.
מעבירים את האגוזים לתבנית מרופדת בנייר אפיה.
שופכים את תערובת המלח והמים, הופכים את האגוזים בידיים כדי לוודא שהם ספגו מהתערובת.
אופים בחום של 175 מעלות כחצי שעה. רצוי לבדוק את המצב בקליה ולהפוך פעם פעמיים במהלך האפיה.

ממתינים טיפה שיתקררו וזוללים.

מנוחת הלוחם
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

תוספת של הרגע האחרון שהספקתי לשתף את העוקבים בפייסבוק ובאינסטגרם– מתכון התפור על אוהבי הכרובית ואותו אתם פשוט חייבים לאמץ. זהו מתכון זריז ואדיר לכרובית צלויה אותה נחתוך בהשראת עצי הבאואב של הנסיך הקטן.



כך עושים
פורסים כרובית לבנה קשה ומהממת, בינונית או גדולה לפרוסות בעזרת סכין ארוך וחד.
משמנים תבנית מרופדת בנייר אפיה במעט שמן זית, בוזקים מלח ופלפל טחון גרוס. מניחים את עצי הבאובב בשכבה אחת. מורחים מעט שמן זית במברשת, ממליחים ומפלפלים.
אופים ב 200 מעלות עד קריספי אך לא מושי.
זוללים ומה שלא מכניסים לקופסא ומשדרגים את הסנדביצ’ים של מחר.

תודה שהייתם כאן, תכינו עצי באובב וגם אגוזים
ושהיה פיצוח משובח לכולם, לפצח זה טוב!

  • הפקאנים האלו מזכירים לי בית וילדות במושב עם מליון עצי פקאן. שכנים שקופצים לביקור בשבתות חורפיות, ריפוי בעיסוק, הכיבוד האולטימטיבי. (שנים הייתי בטוחה שאגוזי פקאן הם הכי פושטים עד שנפקחו לי המרחבים וגיליתי את אצילותם לעומת אחיהם…)

  • איזה כיף לראות יצירה סקראפית שלך. התגעגעתי. בשנה הבאה מוזמנת לאיסוף פקאנים אצלנו, הכי טעימים שיש…לימדו אותו שלפצח שניים ביד אחת בכלל לא דורש פוזה, או כוח 🙂 עשית לי חשק לשבת ולנתח את הבית שלי…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *