אתגר תפור

בסבב העיצובים האחרון שעלה לקטגוריית ההזמנות לחתונה באתר מזמינים אתגרתי את עצמי בהחלטה להשתמש בטכניקה של תפירה במכונת תפירה. למי שלא מכיר או לא יודע, רוב ההזמנות שלנו מעוצבות במקור בעבודת יד.אתגר הוא מונח מוכר בתחום הקראפטס. לעיתים קרובות אמנים ויוצרים מחליטים “פשוט ככה” לקבוע “גבולות גזרה” ליצירה. המחשבה היא שהאתגר מביא אותנו למקומות ולפתרונות חדשים. האתגר יכול להיות אתגר צבעים- שימוש רק בצבעים המופיעים בפלטה נושאת האתגר (או איסור שימוש בצבעים מסויימים), מבני- עיצוב בהתאם למבנה (layout מסויים), וישנם גם אתגרים טכניים- שימוש בטכניקה מסויימת.

הפעם לקחתי על עצמי אתגר טכני- להשתמש בתפירה במכונה בעיצוב ההזמנות. זו לא הפעם הראשונה שאני משתמשת בתפירה, והאפקט של החירורים הזעירים והמדוייקים שיוצרת המחט והתך הבולט מעט משווה לעיצוב גימור שאני אוהבת במיוחד.

בכל פעם שאצפה במכונת תפירה אהיה מוקסמת מאיך היא עושה את זה


מזכירה שעיצוב אב הדפוס של
ההזמנה נעשה בחומרים שונים ובטכניקות מגוונות כאשר חומר הגלם הבסיסי, המצע עליו מעוצבת ההזמנה הוא
בדרך כלל נייר. הנייר צריך להיות עבה מעט בכדי שיעמוד בכבוד בתפירה. מובן שחשוב להתאים את עובי המחט ואת מתח החוט לעובי הנייר בכדי שלא יווצרו קימוטים וקרעים.

ראשון נכנס נייר קראפט עבה אל מכונת התפירה.

התוצאה היא גלויה בקווים פשוטים, נקיים ובצבעים טבעיים שמשאירים הרבה מקום לתמונה או לכותרת במרכז.

“הזמנה תפורה”. חזית ההזמנה. נייר “קראפט” עבה ותכי מכונה לבנים.

בגב ההזמנה, שורות שורות תפורות, מקום למילים שלכם.

“הזמנה תפורה”. גב ההזמנה.

בהזמנה השניה, על אתגר השימוש במכונת תפירה הכנסתי אתגר נוסף- שימוש אך ורק בחומרים לבנים. זה מה שיצא:

חתונה לבנה. חזית. במרכז מקום לתמונה או כיתוב.

כפתורים, ניירות בעוביים שונים, במרקמים והבלטות שונות (וגם מגן חוֹם לבן ששימש להחזקת קפה לדרך באחד מבתי הקפה שביקרתי בו. הטקסטורה הייתה נהדרת וכך נשמר המגן חוֹם לחמם את ליבי שוב בעת הצורך), נייר אורז, רשת לבנה צפופה ומעניינת, חוטי רפיה וחוטי רקמה. כל אלה צורפו יחד, פרט לפרט. הניירות העבים יותר נתפרו והפכו לתוויות, ובד כותנה לבן ופשוט נתפר כשוליים סביב הרשת הלבנה הצפופה ויחד יצרו מסגרת לתמונה.

בגב ההזמנה, אלמנטים החוזרים מהחזית, והרבה מקום לרישום פרטי הארוע שלכם.

חתונה לבנה. גב ההזמנה.

ההזמנה השלישית, שוב נקייה ובקוים פשוטה וישרים ובה דפי קארדסטוק ממשפחת הירוקים. הדפים נתפרו זה לזה בתך זיג זג. את צילום ששילבתי של הזוג המחזיק ידיים, הכל כך אהוב עלי, אתם ודאי מכירים מהלוגו של מזמינים.

שלושה עלים. חזית ההזמנה. הכיתובים משתנים לפי רצונכם.

גב ההזמנה ממשיך את העיצוב, הצבעים והתכים:

שלושה עלים. גב ההזמנה.

בין מלאכת השחלת החוטים בקוף המכונה, והלחיצה על הדוושה, כשצלילי המכונה שרים ברקע, נזכרתי בסיפור של המכונה הזו, ואיזה מזל שירשתי אותה.

הזינגר שלי.

את הזינגר הכתומה קנתה אימי כשהייתי ילדה. אמא, שאהבה להתלבש, ככה בצניעות אבל תמיד מיוחד ובחן, רכשה מכונת תפירה הביתה. לתפור ממש לא ידעה, אבל פעם בחצי שנה, ממש בתחילת החורף וממש בתחילת הקיץ היה מגיע אשר החייט לביתנו ליום עבודה מרוכז. לרגל המאורע חדר אחד בבית היה הופך לסטודיו של תפירה. אמי “המעצבת” ומובילת הצוות, הכינה מראש את כל הבדים, החוטים, הכפתורים, הגזרות והרוכסנים שישמשו לתפירת “מלתחה חדשה”. חלילה שלא יתבזבז זמן והכל יתקתק. סבתא, שידעה לתפור מילדות, הייתה שולית החייט ועזרה לאשר בעבודות ההכלבה, תפירת הכפתורים ויתר מלאכות הסו-שף של התפירה. בסופו של יום היו מתייצבים שורה של קולבים, ועל כל קולב שמלה, חצאית או חולצה חדשה. לפעמים גם מכנסיים. אם הייתה שארית שאפשר לעשות איתה משהו, היינו זוכות, אני או אחיותי, לצ’ופר לביש משלנו.

הפעם הראשונה שלחצתי על הדוושה ונהגתי בזינגר הזו הייתה כשהכנתי את התחפושת הראשונה שתפרתי- גזר, כן- כשהייתי תלמידת תיכון. לא היה לי שמץ של מושג שליין של תחפושות של ארבעת ילדי (ולעיתים של חבריהם) ירוצו תחת המכונה הזו.

יום אחד, לפני כשנה, הזינגר הכתומה שבקה חיים. הגענו היא ואני למומחה למכונות תפירה. תאמינו או לא, באמת מדובר בפרופסור למכונות. אייזקייט יושב בכוך נסתר אליו מגיעים מרחוב ויצמן בכפר סבא. האיש למד את נבכי מכונת התפירה בגרמניה ומאז נחשב מומחה ארצי המציל מכונות תפירה.

אייזנקייט כפר סבא

הפרופסור הביט במכונה האהובה שלי ואמר: “בובה של מכונה. אבל מה, יש גלגל אחד שנמצא עמוק עמוק בלב המכונה שמתפורר כשהמכונה מתבגרת ואז המכונה אבודה.” כך הוא אמר והצביע לנקודה דמיונית פנימה ואני עושה למכונה שקיפות עורפית ומדמיינת את קרביה, על כל גלגלי השיניים שבה. אבל אם נפתח את גוף המכונה, ונוציא חלק חלק, ובסוף נגיע לגלגל ההוא, ואז נחליף אותו, ונחזיר את כל החלקים חלק חלק- אז המכונה תאריך עוד שנים רבות. שילמתי את מיטב כספי, וברור שאשפזתי את המכונה אצל הפרופסור לניתוח לב פתוח מחזיקה אצבעות להצלחת הפרוצדורה.

לסיום הסיפור חלק אחרון ובסופו הפקת לקחים. ללא שמץ של ביקורת כלפי המומחה, המכונה חזרה הביתה בריאה ושלמה. כעבור יומיים, כשלקחתי לי הפסקת קפה ועזבתי את חדר העבודה לנפשו, פתאום נשמעו מהחדר הצלילים המוכרים של המכונה “טוחנים”. או שיש רוחות בבית או שמישהו מנסה למתוח אותי, אחרת אין מצב. שניה א”כ ריח עשן פלסטיקי מסריח מגיע מחדר העבודה. well, הניתוח לא כלל בדיקה של דוושה, ותקלה בדוושה גרמה לה להכנס לעבודה עצמאית. חזרתי למומחה, ותמורת עוד 80 ש”ח וסיפור, קיבלתי את המכונה הפעם מוכשרת סופית לעבודה. הסיפור הוא על אחד מלקוחתיו של הפרופסור שבאישון לילה שמע רעשים מקומת הכניסה של ביתו. מצוייד בכיסא ירד בשקט במדרגות בכדי לחבוט בפורץ ואז גילה את מכונת התפירה עובדת לעצמה, ואש מתחילה להתלקח סביבה. והלקח, יוצרות יקרות שבינכן: לעולם אל תשארנה מכונת תפירה מחוברת לחשמל. סיימתן, הוציאו את התקע מהשקע בבקשה.

בנימה אופטימית זו, מאחלת סוף שבוע חמים ונעים, סוף שבוע של מנוחה מכל מחויבויות החיים.
ואם התחלתן לארגן את הארוע שלכן ויש לכן כבר תאריך, אם אתן אוהבות דברים בקו אישי ובסגנון של עבודת יד, ומחפשות הזמנה אישית, אני מזמינה אתכן להכנס למזמינים ולמדוד את ההזמנות שלנו.
עינת.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *