מתנות החג שלנו לשנה החדשה

דברים חשובים קרו בחיי השנה. אולי החשוב שבהם הוא לקיחת אחריות על ההשפעה הקטנה והמצטברת שלי ושל בני משפחתי על הכדור שלנו. המצב מדאיג, מדאיג מאוד אפילו, ולמזלנו כל אחד יכול לעשות משהו, כדי שיהיה לכולנו מקום יותר טוב לחיות בו.

אז התחלנו להקפיד עוד יותר על הפרדת הפסולת שלנו, לקנות פחות ואיפה שאפשר להשתמש במה שיש, להכין יותר לבד ולרכוש פחות מוצרים מתועשים. לייצר פחות זבל. אני מבינה יותר ויותר שייצרנו המון, יותר מידי. עכשיו צריך להשתמש במה שיש.

הערכים של אהבת הטבע ושמירה עליו תמיד היו בליבי, וגם ההנאה מהטוב והפשוט שיש סביבנו. אני חושבת שהבחירות שעשיתי במעבר לטבעונות יושבות במידה מסויימת על ערכים דומים, המשך טבעי לאותן בחירות.

בגלל השינויים הללו, הידע שהצטבר אצלי וגם המודעות והאכפתיות שילדי מפגינים, השנה לא ראיתי את עצמי מתרוצצת בקניונים מחפשת מתנות, עומדת בקופות של החנויות וקונה עוד חפצים שיארזו בניילונים, ינתנו למי שלא ממש צריך, ויחליפו חפץ אחר שיזרק במקום החדש לפח. כן ראיתי את עצמי מארגנת מחווה שיש בה אהבה, שמחת ההתחדשות וההתכנסות המשפחתית יחד.

אין ספק שהמעבר לאורח חיים פחות צרכני לעיתים דורש יותר עבודה. הרבה יותר מהיר והרבה פחות מטריח להכין מנה חמה מאשר לחתוך ירקות ולבשל מרק, אבל מנה חמה גם הרבה פחות מזינה ומספקת את הגוף והנפש. מצד שני, כל כך חסר לנו הזמן השקט הזה, שבו אנחנו יכולים פשוט לשבת וליצור משהו, נטולי התראות, צפצופים וכיבוי שריפות. לפעמים מתגעגעת לזמנים האלה של ימי הילדות, או אפילו טרם היותי, זמנים פשוטים.

פקעות בר ענקיות בשקית בד רקומה

בעודי חושבת מה אכין השנה, נתקלתי במשתלה בפקעות היפות האלה. אלה פקעות של רקפות בר ממש גדולות ויפות. הגיל המוערך שלהן הוא עשור!

הפקעות גודלו מזרעים של רקפות בר טבעיות אחרי שסיימו את פריחתן.

הפקעות שונות זו מזו, כל אחת מהן גדולה וכבדה. הרמתי פקעת אחת ואשכרה התרגשתי.

פקעת זו כמו תיבת אוצר קטנה. הבטחה ליופי ועדנה, לניחוחות רכים וטוב שיקרה בעתיד.

ושוב ושוב, שנה שנה…. הבטחה שהטוב ימשיך להתקיים, כמו השמש שתזרח עלינו כל בוקר. היש ברכה גדולה מזו?

לשמחתי ההורים והאחים שלנו כולם חובבי גינון, ברמות כאלה ואחרות. ידעתי שכולם יעריכו את המחווה.

רכשתי 10 פקעות גדולות וחזרתי הביתה. הרעיון למתנות נרקם בליבי כשנכנסתי לסטודיו.

הזכרון הראשון שלי של רקמה הוא תיק הספריה שאמא הכינה לי כשהייתי בגן. זה היה תיק לבן. שלוש רקפות היו רקומות עליו, זו לצד זו ולצידן היו רקומות ארבע אותיות שמי בדפוס ‘עינת’.

התחלתי לרקום.

בהדרגה נערמו שקיות הבד היפות

כשסיימתי לרקום את כל השקיות כל פקעת הוכנסה לשקית משלה.

קרוב לחצות סיימתי להכין את דף ההוראות שיצורף לכל אחת מהשקיות.

בני המשפחה גאים במתנות הקטנות הללו, וכל כך מחכים למסור אותן, בברכת שנה טובה.

נותר לי לאחל גם כאן שנה מבורכת

והרבה רגעים פשוטים ויפים, יחפים, כמו שהם.

תגובות פייסבוק