לקראת יום ההולדת של החבר הכי טוב שלי, בן זוגי לחיים, כינסתי את הילדים כדי שנחשוב איך לשמח את אב הבית. בשנה שעברה הכנו לו יחד צנצנת גדולה מלאה בפתקים, שבכל אחד מהם הייתה סיבה אחת, למה אני אוהב / אוהבת אותך. ההתרגשות הייתה עצומה.
הפעם התכנסנו יחד וחשבנו על דרך אחרת להביע את אהבתינו ועלה הרעיון ליצור מקבץ של בני המשפחה שיעטפו את האב האהוב. בדיוק באותו שבוע נקלטו חישוקי הרקמה האובלים בעלי המראה הוינטג’י המיושן בחנות הרקמה שלי. הצעתי לילדים שהפורטרטים יהיו רקומים והם התלהבו מהרעיון.
הימים ימי סוף החופש הגדול, חלק מהזמן בילינו בחופשה חצי משפחתית בצפון, במקביל מספר שתיים שלנו התגייסה, כך שהפרוייקט נוהל לאורך כמה שבועות בשוּ-שוּ מוחלט. ארבעת הילדים היו שותפים ועזרו במיסוך בעת הצורך, גיבוי והעלמת עקבות. הציורים יצאו והוחבאו, הפורטרטים עשויים למחצה עברו ממקום למקום, נסעו יחד איתנו לחופשה וצצו רק שהשטח היה נקי לחלוטין. החיילת תמכה בשעות הת”ש בטירונות דרך הווטסאפ הצעירים השחילו מחטים בלי סוף ועזרו מאוד בדיוקים כי יש להם טביעת עיין מצויינת, וצעד צעד הרמנו את הפרויקט.
גם הכלב היה שותף סוד שאפשר לסמוך עליו.
אחרי שהמתנה נעטפה ונמסרה ביום ההולדת, בהתרגשות רבה, הפורטרטים נתלו יחד על קיר משמעותי בבית, ובעיני עושים פלאים במרחב המרכזי של הבית. הפרוייקט הרקום עשה לנו חשק לחדש את הקיר. צבענו, סידרנו, תלינו והפכנו את הקיר לקיר משפחה משגע שאין כמותו לאף אחד (ראו תמונות בהמשך הפוסט).
שמחה לשתף אתכם צעד צעד בפרוייקט שלנו, לספר מניסיוננו, ואולי תחליטו ליצור קיר שכזה בעצמכם.
הבהרת כוונות ורגע של מחשבה על הקונספט
כשלוקחים דמות אנושית רבת מימדים אהובה ומנסים להפוך אותה לרישום בקווים מעטים ומינימליים בהכרח מאבדים מידע רב.
אנחנו יוצרים מהדמות מבע מופשט, והרבה פחות מדוייק ביחס לעצמה.
אם תחליטו ליצור קיר פורטרטים חשוב שתקחו בחשבון שהפורטרטים הם מעין אזכור לדמות עצמה. אל תצפו לדיוק. הפורטרט יהיה סוג של נוכחות מרומזת לדמות.
בחרנו להציג בדיוקנאות את איזור הראש והצוואר ולעיתים מעט מאיזור החזה. יכול להיות מקסים לא פחות ליצור דיוקנאות של הגוף כולו, למשל בתוספת אביזר טיפיקלי. התוצאה יכולה להיות משעשעת ומשמחת.
השלב הראשון: צילום או בחירת צילום
בחרו צילומים חזיתיים, של הפנים, יחסית מקורבות (לכל הפחות הגודל שתצטרכו בפורטרט עצמו), מביטות לפנים ולא הצידה.
זה נחמד שהמצולם מחייך בצילום אך קחו בחשבון ששיניים לא מתקבלות כל כך יפה ברישום או ברקמה, כך שעדיף חיוך בשפתיים סגורות או חיוך שתוכלו כביכול לסגור בשלב הביצוע על ידי השקת השפתיים זו לזו.
השלב השלישי: העברת הצילום לרישום
טכנית, במעבר בין צילום לרישום אנחנו מפשטים מאוד, בוחרים בקווים אחדים שייצגו את השלם והמורכב (הדמות שבצילום המקורי).
השיטה שלנו להעברת הצילום לרישום
התברכנו בילדה בעלת ידיים טובות, וזו השיטה שבה היא בחרה להפוך את הצילומים לרישומים-
☆ פתחנו את הצילום על מסך המחשב בפוטושופ. כיוונו את גודל הצילום על מסך המחשב כך שהגודל של הדמות בצילום תהיה כמו הגודל הפיזי הרצוי. וידאנו את הגודל על ידי הנחת חישוק על מסך המחשב לצורך התרשמות וכך ראינו שהגודל הוא אחד לאחד הגודל שנרצה שהפורטרט יהיה.
☆ הצמדנו פיסת נייר פרגמנט למסך המחשב בוושי טייפ (אפשר גם בסלוטייפ למסגרת המסך ולא למסך עצמו כדי לא להזיק למסך).
☆ עברנו על הקווים העיקריים של הדמות בעיפרון- תווי הפנים, עיניים, אף ופה, קו המתאר של הפנים, קו השיער, הצוואר והכתפיים.
☆ בסיום שלב זה קיבלנו רישום של הדמות על נייר הפרגמנט.
מזל שהטכנולוגיה הייתה לצידינו ופיצתה על המרחק הפיזי בין השותפים בפרוייקט. את שני האיורים שכאן, שלי ושל בן הזוג, החיילת הכינה בשעת הת”ש בטירונות, בעזרת הטלפון הנייד.
שלחתי לה את הצילום בווטסאפ, היא הניחה נייר את מסך הנייד, ציירה את קווי המתאר, צלמה בנייד ושלחה אלי את הציור בחזרה בווטצאפ. המטה שבבית הדפיס את הציור בגודל הרצוי, והמשכנו משם.
שיטות דיגיטליות להעברת הצילום לרישום:
בעזרת פיקסה-
תוכנה מקסימה ומאוד נוחה לניהול ספריות תמונות על מחשב.
פותחים את הצילום בתוכנה. מעבירים לשחור לבן ואחר כך בוחרים באפקט עיפרון “pencil sketch”. מדפיסים בגודל הרצוי, מניחים מעל התוצאה נייר פרגמנט ומעתיקים רק את הקווים הנחוצים לנו.
בפוטושופ-
ניתן להעביר את הצילום דרך מספר מניפולציות בסופן תקבלו אפקט דמוי עיפרון. ראו סרטון הדרכה כאן.
אני בטוחה שיש תוכנות דיגיטליות נוספות שאפשר להיעזר בהן, אך אינני מכירה. אשמח כמובן לשמוע כאן בתגובות ממי מכם שמכיר.
שלב שני: העברת התמונה לבד
כדי להעביר את התמונה לבד אני משתמשת בחומר מקסים, אחד מפלאי עולם הרקמה הנקרא “נייר העתקה”. כתבתי בעבר פוסט הדרכה מפורט על השימוש בנייר. הנייר רב שימושי ומאוד שימושי, הבעיה היא שיש כרגע מחסור שלו בשוק העולמי, אז למי שיש בבית נייר העתקה- שמרו אותו היטב והשתמשו בו בתבונה עד שהניירות הללו יחזרו להיות נפוצים יותר.
העיקרון בנייר העתקה דומה לנייר הקופי שפעם שימש במכונת הכתיבה, רק שנייר הקופי עשוי חומר המיועד לבדים והוא אינו מלכלך או מכתים.
כך עובדים עם נייר העתקה:
מניחים את הבד על משטח קשה. במרכז הבד מניחים נייר העתקה שגזרנו בגודל הרצוי, כאשר הצד הגירי כלפי מטה.
על נייר העתקה מניחים את הציור או הדוגמא.
עובדים בעיפרון כהה או בעט כדי לא ליצור קרעים בנייר. עוברים מעט בחוזקה על הקווים הרצויים בכדי להעביר אותם לבד.
רצוי לתפוס את שלושת השכבות- הבד, נייר העתקה והצילום באטבים כדי למנוע תזוזות שלהם זה ביחס לזה.
רצוי מפעם לפעם להרים את שתי השכבות העליונות, ולבדוק שהקווים אכן עברו במלואם. כשאתם בטוחים שכל הקווים החשובים עברו- הסירו את האטבים והניחו את הניירות בצד.
במידת הצורך ניתן להשלים פרטים שלא עברו או לחזק קווים בעזרת טוש נעלם, פלא נוסף ושימושי מעולם הרקמה- טוש לסימון המצייר קו סגול וברור, ונעלם לגמרי כעבור ימים אחדים באופן עצמאי.
שלב רביעי: מתיחת הבדים בחישוקי עץ זמניים
השימוש בחישוקי עץ שומר עלינו שלא ניצור קפלים וקמטוטים בבד כאשר אנחנו מותחים את החוט. התקנתי את הבדים בתוך חישוקי עץ, הדקתי היטב את הבורג ושמרתי על בד מתוח בזמן העבודה.
החישוקים האובליים שבתוכם נתלתה העבודה לבסוף, דקורטיביים ויפים אך לא מספיק הדוקים בשביל להחזיק את הבד מתוח בזמן העבודה.
שלב חמישי: הרקמה
הצטיידתי בחוט אפור מספר 383 של VOG והתחלתי לעבור בתך הקלאסי “back stitch”, תך אחורי, על קוי הדיוקן.
הרקמה עצמה נעשתה במקביל לצילום, לעבודת האיור ולהעברת התמונה בהן עסקו עוזריי הצעירים ולאט לאט הדיוקנאות החלו להתגלות על הבדים.
משפחה של שש נפשות זה הרבה מאוד פנים. רקמתי בהנאה.
שלב שישי: קיבוע הרקמה בתוך החישוק האובלי ועיבוד שאריות הבד
כפי שכתבתי למעלה, אני מעדיפה להשתמש בחישוקים העגולים, בעלי הבורג העליון, לשלב הרקמה עצמה.
בחרתי בחישוקים האובליים היפייפים בגודל 15 על 19 ס”מ כמסגרות דקורטיביות לדיוקנאות כי הם הוסיפו מראה וינטג’י נפלא למקבץ הרקום.
שחררתי את הרקמות מתוך חישוקי העבודה העגולים ומיקמתי את הפורטרטים במרכזי החישוקים האובליים.
מתחתי היטב את הבד וגזרתי את הבד המיותר כאשר החישוק הפוך. השארתי רצועת בד של כ 3 ס”מ סביב סביב.
אחרי שכל הבדים נגזרו במידות החישוקיים + שולי כיווץ הגיע אחד השלבים המרגשים והכיפיים שיש לרוקמות… כיווץ שולי הבד מאחור.
אני כל כך אוהבת את הוו העליון של חישוקי הוינטאג’, הוא ממש מקסים בעיני, נראה כמו תכשיט בעצמו.
בזכותו אפשר לתלות את החישוק ישירות על המסמר, ללא שרוך.
והנה כולנו…
לחלקנו הוספתי קישוט קטן, מין נקודה של צבע, בהתייעצות עם שותפי החמודים.
(הסימון הסגול זמני, ונעלם בעצמו תוך ימים ספורים).
ארזתי עם הילדים את ששת החישוקים ועטפנו בעטיפת מתנה. על דף ההקדשה כל אחד מאיתנו חתם את שמו.
שלב שביעי: מיקום על הקיר
תלינו את ששת הפורטרטים במין מקבץ מרווח, אב הבית באמצע והחבורה העליזה סביבו.
ודף ההקדשה? הוטמן מאחורי החישוק של נער יום ההולדת, להזכיר לו שאנחנו גב, אוהבים ותומכים.
אם לסכם את הפרוייקט הזה, אולי מבחינת הייצוג של בני המשפחה לא הצלחנו ממש לדייק, ולא כולם יצאו דומים לעצמם אבל השגנו גאווה גדולה ותחושה אמיתית של שותפות
וגם- בית הרבה הרבה יותר יפה ומשפחתי כי בזכות הפרוייקט הרקום הזה נכנסה מוטיבציה לצבוע את הקיר המיועד ולהכניס נשמה.
הנה, תשפטו בעצמכם, כך נראה קיר הסלון לפני
וכך ואחרי-
וזווית קצת אחרת…
תודה שהגעתם עד כאן, ואהיה מאושרת לקרוא תגובות שלכם.
שמחה לשתף אתכם קוראי הבלוג, בארוע מיוחד שאני שותפה בהפקתו. מופע – רקמה, ארוע הנרקם באהבה על ידי ועל ידי אורלי ויסברוד, חברה אהובה והאשה שעומדת מאחורי הצגת היחיד “הרוקמת”.
צפיתי פעמיים בהצגה הזו ובכל אחת מהן חשתי צורך עצום לשתף אנשים נוספים בחוויה. מאותו צורך נולד הארוע המשותף של אורלי ושלי. טריילר ההצגה כאן.
הארוע יתחלק לשני חלקים. בחלק הראשון נצפה בהצגה המופלאה והמרגשת “הרוקמת”.
ולאחר ההצגה יפתח מרחב העבודה לרקמה. על השולחנות ימתינו ערכות אישיות לרקמה שיכילו הדפס של מנדלה קטנה מתוך סדרת ההדפסים שלי, חישוק רקמה מעץ וחוטי רקמה.
אורלי ואני מתכננות לכם ארוע מרגש וממלא בהשראה. נותרו כרבע מקומות פנויים, כך שניתן עדיין להצטרף. רישום לארוע כאן.
להתראות
זה מקסים שאין מילים מתנה מהממת!
מהמם מהמם מהמם
אהבתי את זה ברמות קשות, זה כ”כ עושה טוב על הלב שיש קיר משפחתי כזה.
כל הכבוד!
תודה מרים, חיממת את ליבי:)
הרעיון מדהים והייתי רוצה שני פורטרטים שלי ושל בעלי.
מה עלי לעשות?