ארונית התבלינים- כך יצרתי מידוף מהמם לתבלינים שלנו

יום אחד תפסתי קריזה על הבלאגן בתבלינים שלנו. רוצה לבשל, הכיריים רוחשות, התבשיל מבעבע ולא מוצאת. לא את הכמון לא הכורכום ולא החווייג’ למרק. מלאי התבלינים היה מפוזר במקומות שונים, בתוך צנצנות זכוכית ופלסטיק בתוך שקיות איתן הגיעו מחנויות התבלינים, בתוך מיכלים גדולים ושיתופיים… ואז קלטה עיני את פאת ארון המזווה הנושקת לשיש. הוווו!! יכולתי לדמיין את מתקן התבלינים ה-הורס שעתיד להיות שם מאוד, אבל מאוד בקרוב.

אני מודה, אני מאוהבת ברמות קשות במתקן התבלינים הזה. הוא כל כך כל כך יפה שכל היום קוראת לעברו קריאות שבח והלל. כן, אני יכולה להיות טיפוס מתלהב למדי.

כמו בהרבה הדרכות כאן בבלוג- הביצוע מאוד פשוט, העיקר הרעיון. תוכלו לבצע אותו על קיר פנוי במטבח ותרוויחו קיר יפיפה, נגישות לתבלינים שלכם וסדר מאיר עיניים ומשמח לבבות.

נגרות

הזמנתי אצל נגר מקומי 5 מדפים עץ אורן. תכננתי את גדלי המדפים והריווח בינהם לפי גדלי הצנצנות.

גדלי המדפים שהזמנתי היו: עומק 7 ס”מ, רוחב 38 וגובה 1.5 ס”מ. תכננתי ליצור ריווח של 12 ס”מ בין מדף למדף.

ביקשתי מהנגר לעגל ממש מעט את הזוויות בחזית המדפים ובצד. עלות המדפים הייתה 250 ש”ח (50 ש”ח למדף + מדף אחד מתנה שהנגר נתן לי כצ’ופר).

צביעה

רכשנו בחנות עשה זאת בעצמך צבע לזור בגוון דובדבן, שיתאים לפאת הארון. צבענו את המדפים בשתי שכבות קלילות, כך שהתוצאה לא תהיה אטומה לגמרי וניתן יהיה להבחין בדוגמא שעל העץ מבעד לשכבת הצבע.

התקנה

ניתן לקבע מדפי עץ באביזרי פירזול לא גדולים ומסיביים מידי. ישנן מין זוויות ר’ ברוחב של כ 1.5 ס”מ, וגם פלאחים של ברזל ישרים המאפשרים קיבוע בגב המדף, כך שיבלוט מעל המדף.

במקרה שלנו, ישנה גישה לאחורי קיר העץ, כך שיכולנו לקדוח ולהבריג ברגים עמוקים, שיכנסו ממש פנימה אל תוך המדף וכך ליצור מעין מדפים עיוורים שנראים נקיים מפרזול.

שניה, תנו לי רגע לעשות הפסקה ולהודות המונים לבן הזוג שלי שככל שהשנים עוברות נכנס לענייני ההנדימן וזורם עם הפרוייקטים היצירתיים שלי, שנוחתים על הבית חדשות לבקרים.

זה כזה כיף שיש שותף לשטויות ולהתלהבות שלי. שיש מי שנהנה מהתוצר, אבל יותר מזה, מעצם ההתלהבות שלי עצמה.

הכנת הצנצנות

אני מאוד אוהבת צנצנות, אתם כבר מכירים אותי. זוכרים למשל את הפרויקט הגדול של ארוחה בצנצנת ושלל מארזים ומתכונים שהוכנו בתוך צנצנות וסיפרתי לכם עליהם לאורך השנים.

כתוצאה מסידור חדר העבודה הקודם שלי נפלטו המון צנצנות, במגוון סוגים וגדלים, ששימשו לאחסון קישוטים, בלינגים, בראדים, כפתורים, פרחי נייר ושלל חומרי סקראפ.

עשיתי מיון יסודי, ובחרתי צנצנות מכמה סוגים. היתר הלכו למחזור ולמסירה. לנבחרות עשיתי ניקיון יסודי, ויבוש מלא בשמש.

הצנצנות מושלמות לצרכינו. הן קטנות יחסית, שקופות כך שהצבעוניות הנהדרת נשקפת מבעדן. הן הרמטיות ואסתטיות כל כך.

מומלץ להתקין את המדף במקום מוצל, שקרני השמש לא מגיעות אליו.

סידור התבלינים

ואז התחלתי למלא את הצנצנות. קליפות, עלים, זרעים, שלמים, כתושים או טוחנים. טעם החיים.

מדהים בעיני השפע הזה של צבעים, ריחות וטעמים מהטבע. הבחירה בטבעונות מזכירה לי יום יום את המגוון שהטבע מציע לנו.

הכנת התוויות

רכשתי טפט לוח גיר וטוש גירי בעל ראש דק וראש עבה בחנות חומרי יצירה.

למעשה, השמשתי במה שנשאר לי מהשלטים שהכנתי לתליית מוצרי הרקמה כשעיצבתי את הסטודיו שלי.

הטוש אמנם בסגנון גירי אבל להבדיל מגיר על לוח, הוא בלתי מחיק. ברגע שהוא מתייבש הוא נשאר על הטפט.

חתכתי רצועות ארוכות מהטפט בסכין חיתוך, כתבתי ואחרי היבוש הפרדתי במספריים.

הנחתי את המדבקות המוכנות לצד הצנצנות.

מבהירה למען הסר כל ספק, שהנחתי את המדבקות ליד הצנצנות בשביל הצילום ולא חלילה בשביל הזהוי, כי עם כל הצניעות, ויש צניעות אני דווקא ממש טובה בזיהוי תבלינים:)

קילוף והדבקה

אחרי יבוש של כעשר דקות המדבקות היו מוכנות להדבקה. קילפתי את הנייר שמאחור בחדווה רבה והדבקתי את המדבקות על הצנצנות.

סידור

היה כזה כיף לסדר, כזה עונג ושלמות.

שאלתי את עצמי מה התבלין הכי אהוב עלי ועניתי לעצמי שללא ספק הל. יש לי אותו בשלושה מצבי צבירה. תרמילים, זרעים ואבקה.

ההל מחזיר אותי תוך שניות לבית של סבתא רוז, שם היו מוטמנים תרמילים של הל בארונות הבגדים ובתוך התבשילים.

ומה התבלין שאני ממש לא סובלת? יש אחד כזה. ציפורן. ישר מזכיר לי רופא שיניים. לא סובלת את טעם הציפורן. זרקתי את כל מסמרי הציפורן שהיו לפח. וגם את אבקת הציפורן.

וכך המידוף נראה בקונטקסט:

יכולה להעיד מניסיון של יממה וחצי שזה עונג לבשל במטבח בו הכל זמין ונגיש. פשוט חוויה אחרת.

איך אתם שומרים את התבלינים? גם לכם יש תבלין אהוב במיוחד ואחד שנוא?

שמחה לשמוע מהחוויות שלכם,

שבוע נהדר,

תגובות פייסבוק