ככרות לחם קטנטנים במילוי מפנק, ומחשבות על בית

בית. מבנה קטן עם גג, משולש אדום. דלת, שני חלונות מצידיה, ארובה קטנה. נושא בסיסי, נפוץ על דפי הציור שלנו בשנים הראשונות לחיים. וזה הולך ומשתכלל, ובהדרגה נוספים פרטים. בהתחלה מופיעים פרחים צבעוניים, גבעול ירוק ושני עלים, פרח זקוף, וגם עץ. אחר כך עצים קונקרטים עם שמות מוכרים כמו ברוש והדר עליו גדלים מלא פירות עגולים כתומים. ושביל. ואז נוספים כמה פרפרים ולפעמים גם ציפור, תולעת מגיחה מהדשא וגם חיפושית או צב.

ואז הארובה מגלה אותות וסימנים. עולֶה מלועהּ נתיב של עשן, עדות לקיומן של לחמניות ביתיות ומשובחות הנאפות בתנור, שהן עדות לקיומם של חיים, שהוא עדות לקיום של חום פיזי וחום אנושי, שהוא עדות לקיומה של אכפתיות כי מישהו שם לש את הבצק, התפיח את הלחם ועיצב לחמניות חמודות להפליא. סלסולי העשן הזה שם, למעלה מהארובה ועד לפינה של הדף הם עדות לכך שמישהו רואה מישהו, שהרי טרח והכין עבורו, או עבור עצמו. כך או כך זו עדות לאהבה.

 

שנים חלמתי על הבית שלי. זה היה בכלל לפני שסיימתי בית ספר, בשלב שזוגיות הייתה רחוקה מלהראות באופק. לא חלמתי על בית במובן הדלא ניידי, זה היה בית שיכול היה להיות גם צריף או חושה על עץ. בית במובן של מקום. שיש בו מקום להכיל. שמאפשר פשוט להיות. כפי שאתה, בבית.
ויום אחד לפני הרבה שנים חיפשנו בית, אמא אבא וילד (מין מבנה הדוק כזה וחד פעמי). והילד היה צעיר, אפילו לא שנתיים. והאמא נכנסה לבית והלב שלה התרחב מלוא הריאות ובשניה אחת היא הרגישה בבית. והם העבירו את הכריות והשמיכות, ואת כל הבגדים וארגז צעצועים ולא היה להם מושג שקיץ יסתיים וסתיו יבוא ואחריו חורף ואז אביב, ועוד שנה ועוד אחת, שהילד יהפוך להיות חייל, לובש מדים ונעליים כבדות, יוצא וחוזר למשימות, ובאמצע חיים שלמים. מליוני רגעים, תינוקות חדשים שגדלים, צלילים של צחוק וגם בכי, צעדים ראשונים לצד נפילות, אהבה אין קץ וגם כעסים ועלבונות, לילות של שינה עמוקה ולילות של נדודים. משפחה. שש נפשות, והולכים על ארבע, או שתיים או בעלי כנף ומקור שבאו, חלק הלכו, חלק נשארו.

 

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

 

ככרות לחם קטנטנים במילוי בצל מקורמל, ערמונים וקורנית
לחמניות קלילות במשקלן, אווריריות ומפתיעות הטומנות בבטנן מילוי של בצל מתקתק וערמונים.
הערה: אם זו התנסות הראשונה שלכם בבצק שמרים, אני ממליצה לכם להתחיל בסינמון רול עצום, מיני בייגלס אדירים, חלת כדורים אישית.

 

ככר לחם קטנטנה ובתוכה בצל מקורמל, קורנית וערמונים קצוצים

 

החומרים שתצטרכו
(ל 14 ככרות קטנות) 
לבצק:
שתיים וחצי כוסות קמח
כוס קמח כוסמין (אם אין בבית אפשר לשים עוד כוס של קמח רגיל. סה”כ שלוש וחצי כוסות)
1 כוס חלב סויה או אורז או שקדים
1 כף חומץ
1 שקית שמרים יבשים
2-3 כפות מים חמימים

4 כפות שמן זית
1 כף סוכר קנים
כף מלח

 

למילוי:
3 כפות שמן זית
2 בצלים גדולים, חתוכים לאורך ורבעים ואז לרצועות
צרור קורנית (טימין)
כפית סוכר חום
מלח, פלפל שחור גרוס
2 חבילות של ערמונים טבעיים בואקום, קצוצים גס

14 תבניות נייר חד פעמיות קטנות מנייר. קניתי אותן בחנות לח”פ ומסיבות, 10 ב 10. האמת שבסיום האפייה הן נראות ממש כפי שנכנסו, כך שיש מצב שישמשו לעוד סיבוב.

 

ערמונים וקורנית, שילוב נפלא

 

כך עושים
מוזגים את החלב לכוס ומוסיפים כף חומץ. כעבור שעה נקבל חלב רוויון.
אל תוך קערת המערבל מנפים את הקמחים. אם אתם משתמשים בקמח כוסמין המוסיף ערכים תזונתיים ללחם, מרקם כפרי וטקסטורה מנוקדת בחום בהיר על פני הלבן, בסיום הניפוי ישארו לכם במנפה מעט סיבים מהדגן עצמו. אפשר לצרף אותם לתוך הקמח. העיקר שניפינו את הקמח ופוררנו את הגושים שבתוכו.
מוספים את כל יתר חומרי הבצק לקערה, מלבד המים.
מפעילים את המערבל עם וו הלישה במהירות הנמוכה ביותר. החומרים יתערבבו יחד, ובהדרגה יהפכו לגוש. אם הבצק עדיין פירורי הוסיפו 2-3 כפות מים חמימים, לפי בהדרגה.
נותנים למערבל לעבוד, במהירות האיטית ביותר כשמונה דקות. עוצרים את פעולת המערבל ומוציאים את הבצק. אם הוא דביקי מניחים אותו על משטח מקומח ממש קלות, הופכים שוב ושוב פעמים אחדות.
נוטלים קערה בינונית, מוזגים לקרקעיתה טיפה שמן. מניחים עליה הבצק והופכים פעם פעמיים. הבצק ישומן מכל צדדיו. שכבת השמן הדקה תמנע את התייבשותו בשמן ההמתנה.
עוטפים בניילון נצמד או במגבת (קחו בחשבון שהבצק יעלה, ושלא ידבק אל הכיסוי).
מתפיחים כשעה עד שעה וחצי במקום חמים עד שהבצק יכפיל את נפחו.

 

 

בנתיים מכינים את המילוי. במחבת רחב מחממים את שמן הזית. מוסיפים את הבצלים ומתחילים בטיגון תוך ערבוב. כעבור דקות ספורות מוסיפים את גבעולי הקורנית. מוסיפים כפית סוכר, מלח ופלפל שחור טחון טרי.

 

הכנת המלית

 

ממשיכים בטיגון-בישול על אש מאוד קטנה כחצי שעה עד שהבצל יאבד מאוד את נפחו. מוסיפים את הערמונים הקצוצים מטגנים עוד כמה דקות ספורות ומכבים את האש. מצננים. מרחיקים את ענפי הקורנית (נסו לשאיר את העלעלים הקטנים).

 

 

כשהבצק סיים לנוח והוא נראה תפוח ואוורירי נתחיל בהכנת הככרות.
קורעים 14 פיסות.

 

 

מקמחים את השיש במעט קמח, ומרדדים קלות את אחד הכדורים. מניחים במרכז תלולית ממילוי הבצל.

 

 

סוגרים למעין שטרודל קטן.

 

 

מניחים בתבניות נייר אישיות ומשומנות במעט שמן זית כשהחיבור כלפי מטה. עוטפים במגבת מטבת נקיה. ומניחים במקום חמים להתפחה של עוד כחצי שעה.

 

לפני התפחה

 

מסירים את המגבת ונהנים מהשמנמנות הבצקית הכה חמודה למראה.

 

אחרי התפחה

 

אופים בחום של 170 מעלות כחצי שעה עד שהלחמים שחומים ויפים.

 

 

ועכשיו הקטע האהוב עלי, מלאכת האריזה. מוסיף המון במידה והלחמים מיועדים לארוח.
מה שתצטרכו-
נייר אריזה חום פשוט
חוט שפגט, רפיה או סרט

 

עמדת אריזה

 

ענפים קצרים של רוזמרין, לבנדר, כובע הנזיר, או כל צמח אחר שמדבר אל ליבכם.
אני בחרתי בלבנדר שאני כל כך אוהבת.

 

 

בזמן שהלחמים עסוקים בעיניניהם מכינים 14 פיסות נייר חום בגודל 10X5 ס”מ.

 

 

מחלצים את הלחמים הקטנים מהתבניות וממתינים לצינון קל, כך שיהיו חמימים אך לא לוהטים.

 

 

עוטפים כל אחד בפיסת נייר. אם הנייר רחב מידי, פשוט יוצרים בו קיפול לכל האורך.
קושרים בחוט או סרט, ונועצים פרח. מגישים.

 

מוכנות, באהבה

 

מלבד ההגשה שובת הלב, ממתינה הפתעה משמחת בפנוכו 🙂

 

 

גיוונים ועצות
♦ שני ככרות בינוניים או שלושה קטנים במקום לחמים אישיים.
♦ שבלולים במקום ככרות. אפשר להשתמש בתבניות קאפקייק עגולות, פשוט להניח בתוכן את השבלול.
♦ לחמניות “חופשיות”- אחרי המילוי להניח אותן על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומשומנת קלות.
♦  ניתן להכין את המלית מראש, ואף לאחסן במקרר בקופסא סגורה.
♦ כשהלחמים מיועדים לארוע ואין זמן להתקשקשויות ביום עצמו, אפשר לאפות את הלחמים לתת להן להתקרר לטמפרטורת החדר ומיד להקפיא. ביום האורע להפשיר טבעי, בתבנית על השיש ורק להכניס לתנור לחימום כמה דקות לפני האוכל.
♦ אפשר לוותר על המילוי ולאפות פשוט לחמים קטנים. במקרה כזה רצוי להכפיל את כמויות הבצק בכדי לקבל כמות יפה של לחמים.

 

לחם, שמרים, אפיה והריח הנלווה לחלוטין מתחברים אצלי לתחושה של בית. נהנית לאפות בבית, לצלם בסביבת הבית. נהנית למלא את הבלוג הזה בריחות, בתחושות של בית. להזמין אתכם, קוראי לבית שלי, לבלוג, להתארח, לשתות איזה קפה עם עוגה טובה. תכל’ס, נוצרה קהילה נחמדה של עוקבים לבלוג ויש לי תחושה שרובכם ככולכם פשוט הולכים בעקבות הריח הזה, העשן המתוק הנפלט מהארובה הפעילה, כי מי לא מכור לתחושה של בית. צודקת?

ותראו איזה שיר מקסים מצאתי לשבת. אל דאגה, לא עוברים בית. כל השינויים הם בפנוכו, כמו הבצל המקורמל והמתובל שבלחמים.

 

עוברים דירה / חוה אלברשטיין
עוברים דירה
הרהיטים על מדרכה לפני הבית
כל התמונות כל הספרים
בגדי החורף והקיץ
כל החיים שחייתי
כל המקומות שהייתי

אני רואה כל כך הרבה
דברים מיותרים צברתי
אני קשורה לחפצים
לעד לא ניפרד אמרתי
כל הדברים שנלחמתי
כל המקומות שחלמתי
כל אחד נוגע מתבונן בהם עכשיו

איך
איך אני ממשיכה מפה
ולאן אני הולכת
איך לא חוזרים על אותן שגיאות
ומה לקחת לדרך
איך
איך אני ממשיכה מפה
ולאן אני הולכת
ועל מה אני עכשיו בשקט
בלי כאב לגמרי מוותרת

כמה מוזר להתבונן בחפצים
המוכרים לי
כל הסודות הזיכרונות
הסיפורים היקרים לי
כל המקומות שנכספתי
כל הדברים שאספתי

לאור השמש האכזר
הנה התהילה חולפת
הכוננית כבר דהויה
והכורסא כבר מתקלפת
יש חלודה וטלאים שם
יש חריצים וסדקים גם
כמה עייפים נראים חיי עכשיו

איך
איך אני ממשיכה מפה
ולאן אני הולכת
איך לא חוזרים על אותן שגיאות
ומה לקחת לדרך
איך
איך אני ממשיכה מפה
ולאן אני הולכת
ועל מה אני עכשיו בשקט
בלי כאב לגמרי מוותרת

ועוד מעט המשאית המלאה תצא לדרך
עכשיו הרגע להחליט פתאום האדמה בוערת

 

♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

 

אם לא הסברתי עד עכשיו, את הלחמים הקטנים הבאתי לסדנא מעולה שהעבירה חברתי הבלוגרית המוכשרת, תמר ליבס. זו הייתה סדנא המיועדת לבלוגריות ובמרכזה בניית לוחות חזון והשראה לבלוג. מעבר להנאה היצירתית והאסתטית, לטכניקה ולעבודה עם החומר הרגשתי שהסדנא הזו הזיזה לי משהו בפנים.

 

הכירו, לוח חזון והשראה חדש לבלוג

 

בסופו של הערב נדהמתי שיצא לי מין לוח חזון והשראה שכולו…. בית.

 

 

שמחה שבאתם להתארח אצלי בבית ותודה על הביקור, ברור שאהיה מאושרת לתגובות שלכם 🙂

  • עינת- המון תודה לך על הכתיבה היפיפייה התמונות והתוצרים שחיברו אותי כול כך לרגשות בסיסיים של אהבה חם בית פיזי וכמובן רגשי… בימים בהם אני נמצאת בהריון מתקדם- עם ילד בן כמעט 3 המושג בית מקבל עוד משמעויות- רק היום רועי הילד שלי אמר לי אמא את בית… ואכן הריון מהווה גם בית גידול … פיזי ובהמשך מתייחס להכלה רגשית כול כך משמעותית. מחכה שהבית שלי יתמלא בריח הלחם המשגע שהצעת כאן.

    • וואווו יעל, רגשת אותי כל כך בתגובה שלך. אני חושבת שכאמהות המושג הזה, בית, מקבל עוד משמעויות, רבדים ועומקים, בטח בתקופות האלה שאנחנו זוכות להיות אינקובציה לחיים חדשים. לספק להם מקום מוגן, חמים ומזין לצמוח בו ולהבשיל אל העולם. זוכרת את עצמי מקננת בטירוף בתקופות האלה. נזכרת בהתרגשות וגעגועים 🙂 שיהיה הריון קל ולידה נהדרת, וחיים מלאים ברגעים טובים של בית 🙂

  • יופי יופי של פוסט.
    נהניתי לקרוא את סיפור הבית שלך וממש יכולתי להריח את השמרים הנאפים והלחם הטרי – ריח שבן אנוש מתקשה לעמוד בו.
    בצעירותי (ובעצם במשך כל חיי) עברתי הרבה דירות. מתי היתה הדירה עבורי בית? כשתליתי את התמונות על הקירות. התמונות שהגיעו אתי ועשו את החלל לביתי.

    בהצלחה

    • מעניין מה שאת מספרת. התמונות האישיות שלך היו בשבילך סוג של חיבור וקשר למקום.
      יש אנשים שדווקא פורחים בנדודים, נראה לי שאני מהנאחזים חחח
      תודה על התגובה 🙂

  • תודה עינת על פוסט מקסים, והשיר בסוף, אכן מטלטל..
    עשית לי ממש חשק עם הלחמים (טוב אם להיות כנה כל פוסט שלך עושה לי ממש חשק לרוץ ולעשות). יש לך המלצות למילוי יותר פשוט/ידידותי לילדים? תודה!

  • עינת פוסט מקסים. ממש יכולתי להריח דרך המילים את ריח הבצק שתופח. עבורי ריח של בצק ואפיה זה אחד הריחות של בית. כמה שמחה ששמרתי את הפוסט לשבת כי גם שבת מקשר אצלי לריח של אפיה או בישולים ובית. המשך שבת נפלאה

  • עינת פוסט מקסים. ממש יכולתי להריח דרך המילים את ריח הבצק שתופח. עבורי ריח של בצק ואפיה זה אחד הריחות של בית. כמה שמחה ששמרתי את הפוסט לשבת כי גם שבת מקשר אצלי לריח של אפיה או בישולים ובית. המשך שבת נפלאה

  • היי עינת! המתכונים שלך מעולים. כל אחד שאני מנסה הופך לנכס צאן ברזל במטבח שלי 🙂 שאלה לגבי המתכון הנוכחי – אפשר להכין אותו בצורה של חלות כדורים? המילוי יתאים לצורה הזו או שיישפך מכל הצדדים בזמן הכדרור?

  • היי עינת, הרעיון נראה מקסים! יש לך הצעה לאפשרויות מילוי נוספות? בצל פחות הולך אצלנו בבית..

    • היי אנונימית, אין בעיה לוותר על המילוי. הן טעימות גם כך.
      אפשרויות נוספות למילוי הן פסטו (מרדדים קלות כדור בצק קטן, מורחים, מגלגלים ומניחים בתבנית), או פסטו זיצים, טפנד זיתים, עגבניות מיובשות עם מעט שמן זית וטימין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *