הכלה שהייתה סיגל גרושקה, 1989

חיפשתי מאפרת לסדרת הראיונות שלי על אנשים שעושים כלות יפות והחתונות שלהם. הגעתי לסיגל גרושקה. אחרי מחקר מידע מקיף ופשוט התאהבתי בבחורה. הכלות של סיגל דיברו על סגנון איפור עדין וטבעי, מוקפד ואלגנטי, והרגישו בחתונתן עדינות אך גם זוהרות. הן סיפרו שסיגל עושה עבודת הכנה רצינית במפגש של איפור ניסיון ומתאימה את האיפור באופן מושלם לכלה ולסוג הארוע שלה. סיגל יוצרת איפור שנשאר מקסים לכל אורך הערב. מישהי סיפרה שהם רקדו כמו מטורפים בחתונה והאיפור נשאר גם כשהלכו הביתה, בשלוש בלילה. אחרת סיפרה שסיגל דאגה לעזור לה לסדר את לוחות הזמנים לאותו היום שלא יהיה לחץ. חוץ מכל הטוב המקצועי הזה  דיברו על
הזכות והמזל להכיר את סיגל, על אישיות מדהימה, חייכנית, מלאת נועם, קסם ושלווה. הן הודו באהבה על העבודה המקצועית, על שיחות כנות ועל האווירה הנעימה שהיא מצליחה להשרות, בלי טיפת לחץ. כלה אחת אפילו סיפרה שהם כל כך התאהבו בה שביקשו שתישאר לחתונה (:
הכל מקסים, רק מה, לא הצלחתי לגלות הוא הפרט השולי והכל כל כך רלוונטי- האם היא בכלל נשואה. בחיפושים קדחתניים הגעתי לסרטו הבא:

האשה הזו נראתה לי כזו קטנה ועדינה (וטבעית, ללא איפור!) שלא היה לי שום כיוון לגבי הגיל שלה (שממנו הייתי יכולה אולי להסיק האם נישואים זו בכלל שאלה רלוונטית). לגבי מצב משפחתי- לא מצאתי כל שבב מידע. השאלה הראשונה ששאלתי את סיגל בסוג של התנצלות על החטטנות שעלולה להראות כמתחילנות היא האם היא בכלל נשואה. אז כן! ענתה לי סיגל בסימן קריאה. ביוני הקרוב נחגוג 23 שנים לנישואינו!
פשיו, איזה מזל. עכשיו אני יכולה להתחיל לרשום.

כשפניתי אל סיגל סיפרתי לה על כל הדברים הטובים שהבנות חושבות עליה. האמת, היא בכלל לא הופתעה. “אני נותנת את נשמתי לבנות, עובדת ברמת שירות שלא מקובלת בכלל בארץ. אני מקפידה על שירות מאוד ניטרלי ולא אמירה”. (סיגל לדעתי התכוונה שהיא לא כופה את דעתה). “אני לגמרי איתן. הן מרגישות את זה בדרך שאני מתייחסת אליהן, בזמן שאני משקיעה בהן. לעיתים קרובות אני בוכה עם הכלה מרוב התרגשות כשהחתן נכנס. אני לגמרי שם. אני לגמרי שם ובאהבה.”
סיגל סיפרה לי שהכלות מאוד מסוקרנות לגבי החתונה שלה, ולעיתים קרובות יוצא לה לספר להן את הסיפור. אז הנה, גם אנחנו זכינו.
טרום חתונה
ג’קי ואני הכרנו בגיל 17 והתחתנו בני 24. יצאנו 5 שנים. גדלנו יחד- בגרות, צבא, וכל התהליך של להתבגר ולמצוא את עצמנו.

למדתי בבי”ס תיכון בנס ציונה לימודי גרפיקה בהקף של 5 יחידות. בעבודת הגמר שלי התמקדתי בהבדלים בין אמני פירנצה ואמני ונציה במאה ה- 16. “גרתי” במוזיאון ת”א ובבית אריאלה בתקופה הזו. בצבא, כצפוי, שיבצו אותי כגרפיקאית. סיימתי את הצבא שנתיים לפני ג’קי והתחלתי לעבוד במשרד פרסום בת”א. ג’קי היה בקבע. איך שהשתחרר, התחתנו.החתונה

היינו ילדים, עם פחד קהל עצום, אנשים מאוד צנועים שלא אוהבים את תשומת הלב עליהם. ממש לא ראינו את עצמנו במרכז. רצינו להתחתן ברבנות. ההורים עמדו על כך שצריך “מקום” להביא אליו את האנשים ושהרבנות לא באה בחשבון. הלכנו על בית הכנסת הגדול בתל אביב (העמוד בוויקיפדיה).
הטקס היה בקומה העליונה. על הארץ היה פרוס שטיח ארוך הנכנס פנימה, אל תוך במה. כל האורחים היו יחד כמובן, נשים וגברים. את הטקס ניהלו חזן ורב, שניהם לובשי פרוכות, לבוש חגיגי וטקסי. היה טקס ארוך, מכובד ומכבד. במהלכו לא נשמע רחש של זבוב. כולם היו איתנו. טקס “נקי”, ללא פלפולים וקשקושים. מיד לאחר הטקס ירדו כולם למטה.
בחלל התחתון היה פסנתר כנף לבן ענק. פסנתרן לבוש חליפה לבנה וכובע צילינדר ניגן מוסיקה משובחת, בסגנון של סרטים קלאסים ורומנטים. לא היה כסא אחד באולם. הכיבוד היה קייטרינג משובח ואיכותי מבוסס מסיבת קוקטייל. הוגשו מנות גורמה קטנות ואיכותיות ללא צלחות. האוכל הסתובב בין האורחים, השפניה זרמה בשפע כמו מים.הכלה  (והחתן)
המראה שלי ככלה היה זוועת עולם. לגמרי טראומטי. כשהחתן נכנס היה ברור שהוא הרבה יותר יפה מהכלה- וזה הדבר הכי נורא לכלה! ביומיום נראיתי הרבה יותר טוב.
בשנות ה- 80 היה נהוג שכלות מתארגנות לחתונה במין סלון כלות משפחתי. כל ה”שירותים” היו כלולים בשמלה. בד”כ מעצב השמלה, הספרית, המניקוריסטית והמאפרת- כולם בני אותה המשפחה. הבטיחו לנו יום פינוקים עם ארוחה מפנקת קיבלנו אוכל בחמגשית. הבטיחו ג’קוזי ומצאתי ג’וק שהוציא לי את החשק.
כך מצאתי את עצמי לגמרי בתחפושת. השמלה שלי הייתה מלכת אסתר. למעלה נערת רוגבי ויורדת לסגנון בת ים. האיפור היה מוחצן ומוגזם. צלליות סגולות. שפתיים אדומות. מזעזע. התספורת הייתה רגילה לגמרי רק עקומה. לג’קי לעומת זאת הייתה חליפה טובה ואיכותית. ההזמנות
חמי וחמותי טיפלו בהזמנות. הם הלכו לבית דפוס מיוחד בתל אביב שעשה הזמנות על נייר משובח, איכותי ויוקרתי.

הביתה
אחרי הטקס חזרנו הביתה, לדירה קטנה שכורה ומקסימה. קילפתי מעלי את התחפושת. א”כ יצאנו לירח דבש- שבוע באילת.

הצילומים
לקחנו מין צלם סלב כזה שהתמחה בצילום ארועים בכנסת והוא דרש ממש בתוקף צילומים מקדימים. צילמנו כמה תמונות במלון דן. צלם וידאו לא הזמנו. איכשהו זה היה מעבר לכוחותינו. לא אספנו את האלבום מהצלם כי ממש היה קשה לנו להביא את עצמנו להסתכל בתמונות. בסוף לקחנו אותו הביתה. האלבום שלנו מלא “חורים”, כי מי שרצה תמונה למזכרת פשוט נתנו לו אותה, מתוך האלבום. כשהבן שלי היה צריך לאחרונה לקחת את האלבום לאיזה פרויקט בבית ספר אמרתי לו שלא נורא אם האלבום לא יחזור הביתה. 

מה היית עושה אחרת? מה היית עושה אותו הדבר?
הייתי מתחתנת בבית כנסת. לא הייתי משנה כלום בסגנון הארוע, זה בדיוק האופי שלנו. אוכל איכותי. שמפניה.
הייתי משנה את כל ההתנהלות איתי. את איך שטיפלו בי. איך שנתתי לדברים להתנהל באותו יום. הייתי תופרת לעצמי שמלה שמתאימה לי. הייתי מתאפרת לגמרי אחרת.

ממשיכים בחיים
הגעתי למקצוע אחרי שנים שעבדתי כגרפיקאית. לפני כעשור טסנו, המשפחה בהרכב רחב, לחתונה באטלנטה. ממש לא אהבתי להתאפר ולא הייתי רגילה להתאפר. כשהתארגנו לחתונה איפרתי את כל הבנות, אחת אחת עם מה שהיה לנו. כולן יצאו מהממות. בארוע דווקא לא התייחסנו לזה, אבל כשחזרנו לארץ והראנו את התמונות כולן שאלו- וואוו, מי איפרה? הזמנתן מאפרת? האיפור ליווה אותן יפה במהלך הארוע והתאים לכל אחת ואחת. עדין. ישב מעולה גם על הבנות שלא מתאפרות ולא מרגישות בנוח עם איפור. המשפחה החלה להתלהב וללחוץ שאעשה משהו עם הכישרון הזה. ג’קי רשם אותי ללימודים באיל מיקיאג’. האמת שכל החיים הייתי מין בתיה עוזיאל קטנה. הייתה לי גישה ויד טובה. שני היתרונות בלימודים האלה היו מבחינתי סדר ותעודה. בשיעור מספר 5 “עלו עלי” והציעו לי להשתלב בחברה. סרבתי, יצאתי להמשיך ולהשתלם בחו”ל וא”כ חזרתי ללמד באיל מקיאג’. הבאתי משהו אחר לבית הספר, קו אירופאי, ניקיון ועדינות. 

מה העצה מכל הלב שהיית נותנת לכלה?
להשאר נאמנה לעצמך! לא לעשות משהו שא”כ תסתכלי על עצמך ותתחרטי עליו, שתרגישי שזו לא את.

מה מהחוויה שלך ככלה את לוקחת לעבודה עם כלות היום?
עדינות וטבעיות תמיד יהיו רלוונטיות. כל הטרנדים הלוהטים סופם להעלם. הנטורל תמיד מנצח. איפור והופעה טרנדית סופה שתסתבר בסוף כטעות.

סיגל היא טיפוס כל כך צנוע, שהיה בלתי אפשרי לגרד תמונות שלה. עם תמונות היסטוריות ממש לא הייתה שלמה, בתור מישהי שעובדת יום יום תחת פוקוס המצלמות בהיותה מאפרת כלות פשוט לא יאומן איך היא מצליחה לברוח ככה מעיני המצלמה. כל מה שנצליח לראות זה את ידיה עובדות או את כתפיה רוכנות אל הכלה. הנה בכל זאת סרטון אחד של סיגל בעבודה:

בין היסטוריה להיסטוריה סיגל ממליצה לי על סרט שרץ עכשיו בקולנוע, אז למי שלא ראתה עדיין, לכו לסרט הצרפתי מחוברים לחיים.

טלפון של סיגל ליצירת קשר: 052-4651667

ואם קבעתם מועד לארוע שלכם ואתם חושקים בהזמנות בקו נוסטלגי, הכי קרוב לעבודת יד, בנוחות וביעילות כנסו לאתר מזמינים ובחרו את העיצוב שלכם.

כתבות נוספות בסדרה “חתונות של פעם”:
– הכלה שהייתה ליאת ורדי בר, 2009
– הכלה שהייתה גלית אשל (ארנונים של יופי), 1996
– הכלה שהייתה רות דיין, 1935
– הכלה שהייתה מורן יוסף
 – החתונה של אריאלה וארז עובדיה, 2006
– הכלה שהייתה נעמה בצלאל, 1998

  • סיגל איפרה אותי בחתונתי בדיוק לפני 4 שנים (היום אני חוגגת יום נישואים רביעי!) וסיגל הפכה את היום הזה למדהים ולנינוח. והאיפור – הוא היה מדהים!
    לכל חברה שמתארסת דבר ראשון אני אומרת לה תתקשרי לסיגל – תשרייני!

  • איזה מצחיק לקרוא דווקא את חווית האיפור שלה…ותמיד כיף לקרוא על הדרך שהובילה (א)נשים למקום בו הן נמצאות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *