ממזנון ישן לארון מטבח רקום, סטודיו עשה זאת בעצמך

החלטתי להגשים חלום וליצור מקום מיוחד, חלל לסדנאות הרקמה שלי. האמת שהכל קרה די מהר ומרגע שבשלה ההחלטה, עברו קצת יותר משבועיים בסופם המחסן המכוער וההפוך, מקום האחסון של האופניים, מכסחת הדשא, מכונת הכביסה, כלי העבודה ופחיות הצבע הפך להיות סטודיו מלא נשמה.

 

ככל שהעניינים התקדמו חשתי בתהליך הולך ומתגבר של התקשרות והתאהבות בחלל החדש ובפרטים שבו. על אף לוחות הזמנים הקצרים והמאתגרים החלטתי לצמצם את הקניות והרכישות מן המוכן (איקאה) למינימום, וליצור כמה שיותר דברים בעצמי. רציתי סטודיו כזה שאין לאף אחד. אין לי מילים לתאר עד כמה אני נהנית מהתהליך, וכמה שאני מרגישה שהמקום שייך אלי ואני אליו. במהלך התקופה שיפצתי, בניתי, שדרגתי, רקמתי, חוררתי והדבקתי זה לזה אינסוף רעיונות, והפכתי אותם לחפצים אהובים, פינות שהן שלי. כל פרט נוסף שנכנס ממלא אותי שמחה, ותאמינו לי- הסיפוק מחפץ שנרכש (ויש סיפוק) שונה מהסיפוק מחפץ שהוכן בעשר אצבעות. מחפץ שהיה ללא שימוש וקיבל נשמה יתרה וקם לתחיה בין הידיים שלנו.

 

אני יודעת שכמו בית, המקום ימשיך להתעצב להווצר תוך כדי תנועה ואני כל כך שמחה על הדינמיות של התהליך ועל כך שהוא מאפשר לי להיות שותפה, מזינה ויוצרת.

מתוך מחשבה שהעשיה שלי תוכל לשמש אתכם חשבתי להעלות ולתעד כאן את הפרוייקט בסדרה של פוסטים בהם אתאר פריטי DIY (עשה זאת בעצמך), שיצרתי בבניית הסטודיו שלי. אני מקווה שתראו בכך ערך ושימוש.

 

המטבחון.

נכון, יכולתי לקפוץ לאיקאה לקנות מטבחון, אבל חשבתי שזה יהיה הרבה יותר מגניב לשפץ רהיט ישן.

אחרי תכנון החלל שעשיתי עם המעצבת המופלאה והאהובה קרן פז שעוד תוזכר רבות בפרוייקט, הלכתי לתור אחר ארון שיוכל להתאים לאותה צלע של הסטודיו בה יש נקודת מים וביוב, שם היה מיועד לעמוד מטבחון הסטודיו.

במין מחסן של ריהוט יד שניה מצאתי את הארון הזה, שהיה פעם מזנון של מישהו. אני מודה שהרעיון של שימוש בריהוט שהיה שייך למישהו אחר לא דוחה אותי, להפך. אני כל כך שמחה שנפגשנו, אני והארון ושניתנה לי ההזדמנות לתת לו חיים חדשים. מי היה בעליו הקודמים? מסקרן אך לעולם לא אדע.

מצאו חן בעיני הדלתות שלו העשויות קוביות קוביות והיה לי ברור שאעשה משהו עם הקוביות השקועות הללו אך עדיין לא היה ברור לי מה.

 

 

כעבור יום או יומיים, המזנון כבר שלי, עומד מצפה לטיפול, הגעתי לחנות פרזול שאני נוהגת לפקוד בשם מטר פרזול, בטירה. זכרתי שבקומה השניה יש מבחר נהדר של חיתוכי עץ ועליתי ישר למעלה כדי לחפש חיתוכים מעניינים לארון שלי. המחשבה הייתה לשלב חיתוך עץ שארקום בתוכם. אחרי הכל מדובר בסטודיו לרקמה….

 

ברגע שראיתי את החיתוכים האלה ידעתי שזה זה. היה לי ברור בדיוק מה יהיה מסלול המחט והיכן החוט יעבור. רכשתי 5 חיתוכי עץ, ואחרי שעשיתי עליהם ניסויים ובדיקת התכנות חזרתי לחנות כדי לרכוש עוד חמישה. מחיר חיתוך אחד: 14 ש"ח.

 

 

 

באותה חנות מצאתי גם רגלי עץ שמנמנות וחמודות, תראו אותן בצד השמאלי של הצילום הבא.

 

כחובבת שאבי שיק וריהוט משופשף החלטתי לטפל בפרטים בטכניקה של ישון, שחזרה על עצמה בכל פריטי הריהוט בסטודיו. הטכניקה כללה תמיד את אותם השלבים:

  1. צביעת הרהיטים בשכבת בסיס בצבע מט חום כהה בספריי של חברת 2X.
  2. שפשוף הרהיט בנר ליצירת שכבת שעווה.
  3. צביעה בצבע העליון (פלטת הצבעים של כוללת 4 צבעים- תכלת ירוק עדין, ירוק אפור עדין, לבן ואוף ווייט). השתמשתי בסדרת הצבעים של Chalked Paint ואני מוצאת שהם אחלה.
  4. חשיפת הצבע הכהה ע"י שיוף בפאות ובפינות בנייר שיוף 0.

 

כמה מילים על שיטת הישון בעזרת נר: 

המריחה בשעוה יוצרת שכבה מפרידה בין שתי שכבות בצבע. כתוצאה מכך במהלך השיוף אנחנו מצליחים לקלף רק את השכבה העליונה ולא את שתיהן יחד.
כיוון שרציתי לחשוף את גם הצבע החום הכהה וגם את החום הבהיר המקורי של הרהיט השיטה הזו שמשה אותי נהדר. כשאני שוכחת למרוח שעווה אני מגיה בשיוף עד לצמע המקורי,  ובדכ מצטערת ופחות שלמה עם התוצאה.

אז כך נראית החצר שלנו בשבועות האחרונים. בכל רגע נתון יש איזה פריט שנמצא בשלב כלשהו של צביעה.

 

 

אחרי שלב הספריי הגיעו העוזרים הרוצים שלי לעזור לי בצביעה.

 

 

 

אבא עשה עבודה מצויינת למרות שלא ממש התחבר לקטע המקולף. הוא שוב ושוב ניסה לשכנע אותי להשאיר את מה שצבע כל כך יפה ולא לקלקל בשפשוף הזה שלי.

 

 

כך נראו דלתות הארון אחרי שיוף עדין. התוצאה השתלבה מושלם בפרקט המשופשף שקרן פז ואני בחרנו.

 

 

 

דלתות הארון נצבעו ושויפו וגם הארון עצמו המורכב למעשה משני ארונות נפרדים.

במקביל, צבעתי את חיתוכי העץ היפים. אני לא זוכרת מדוע לא ריססתי אותם בספריי לפני הצביעה בכחול ירוק העדין. לא נורא, פתרתי את הישון בדרך אחרת-

 

 

השתמשתי בדיו סטייזון שמשמש אותי לעבודות הסקראפ לישון זוויות החיתוכים.

בשלב הבא עמרי שלי קדח בכל אחד מהחיתוכים 36 חורים, שאוכל לרקום בתוכם. כך נראה החיתוך אחרי צביעה, ישון וחירור ושניה לפני הרקמה.

 

 

ואז התחלתי לרקום בהנאה גדולה

 

 

 

 

 

אני כל כך אוהבת חיבור של שני חומרים מעולמות שונים יחד. העץ הקשה והזוויתי עם החוט הרך והבוהק משתלבים נפלא. אמנם הם שונים זה מזה אך שניהם חמים וטבעיים. נועדו לחבור יחד.

 

 

אקדח הדבק החם נכנס לשקע וכעבור דקות אחדות עשרת החיתוכים מצאו את מקומם את חזית הארון.

 

 

 

 

וכך זה נראה כשמתרחקים מעט….

 

 

ועוד קצת…

 

 

 

והפרקט היפה שלי… מחבר ומאחד את השפה והצבעים ומעניק רקע נפלא לכל דבר שמונח עליו.

 

 

תראו את הרגלים השמנמנות האלה, מאוהבת בהן לגמרי.

 

 

אני מקווה שמצאתם עניין בפרוייקט ומאוד אשמח לתגובות ותובנות.

 

הייתי מאושרת ונרגשת לחנוך את הסטודיו ביום שישי האחרון, בסדנת רקמה עם קבוצת בנת מופלאה. תודה יקרות שהגעתן.

 

סדנת רוקמות א' תתקיים שוב ב-

* 16.3, יום שישי בבוקר 9:15-12:45 בכפר סבא,

* ו ב 21.3, יום רביעי בערב בכפר סבא 19:00-22:30. כאן תמצאו מידע נוסף אודות הסדנא.

 

עוד מעדכנת שההרצאות שלי אודות פינטרסט ככלי אפקטיבי ויומיומי לארגון המידע תתקיימנה במועדים הבאים:

* יום שני, ה 5.3 בסטודיו חסי נוה בבוסתן הגליל. פרטים נוספים ורישום כאן.

* יום שני, ה 19.3 בהאבלוגינג, החממה לבלוגים של יונית צוק, בכפר סבא. פרטים נוספים ורישום כאן.

 

להתראות,

עוד פוסטים מעניינים

  • נפלא! פשוט מתחברת לכל הדברים שאת עושה. כשאני משיפת רהיט צבוע למראה יישון אני לא מורחת נר. זה משתייף מצוין בלי.

    • תודה רבה מולי.
      המריחה בשעוה יוצרת שכבה מפרידה בין שתי שכבות בצבע. כתוצאה מכך במהלך השיוף אנחנו מצליחים לקלף רק את השכבה העליונה ולא את שתיהן יחד.
      כיוון שרציתי לחשוף את גם הצבע החום הכהה וגם את החום הבהיר המקורי של הרהיט. השיטה הזו שמשה אותי נהדר.
      כשאני שוכחת למרוח שעווה אני בדכ מצטערת ופחות שלמה עם התוצאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *