רגע של נוסטלגיה

מה יש בה, בנוסטלגיה שכל כך עושה לנו את זה? נוסטלגיה היא לא טרנד. היא הייתה שם ותמיד תהיה שם. נוסטלגיה היא צורך נפשי כמעט. הצורך להתרפק על העבר הוא כל כך אנושי וכל כך בסיסי, שאי אפשר בלעדיו. כשאני חופרת בעצמי אני מגלה שמה שעושה לי את זה הוא לא רק הצד הסגנוני והקו האסתטי (והוא עושה לי את זה בגדול). מדובר כאן בגעגועים. אל מה שהיה פעם, בחיים שלי או בחיים של אחרים, לא משנה. איזה צורך לגעת בשברי
זכרונות ופיסות חיים של דברים אמיתיים וממשיים. דברים שנכחדו מהעולם הזה וכבר לא יהיו לעולם. לצד הכאב שבהחמצה, הנוסטלגיה ממלאת אותנו בתחושה של חמימות, מנחמת ועוטפת, כמו אמא גדולה. ועוד לא דיברנו על כל ההשראה והחוכמה, ועל כל העוצמה הקורנת מחפצים, מפיסות של מכתבים, מצילומים, ניירות, מזכרות, מארועים ומאנשים שכבר עשו משהו בחייהם. פעם. בזמנים אחרים.
כמו שאומרים: מי שאין לו שורשים, אין לו פירות. וממקום של כבוד וסקרנות נוסטלגית החלטתי לחקור את ההזמנות של פעם. והן היו כאן, הרבה לפנינו, חתיכת מפעל חי ונושם, וכל הזמנה מקפלת בתוכה חיים שלמים של אנשים אחרים. הזמנה לחתונה. בזמן אחד ובמקום אחד נפגשים לטקס. חתן וכלה, אמא שלו, אמא שלה. וכל מי שחשוב ויקר לששת האנשים האלה. המוזמנים. מיום מסויים אחד נוסעים בדהרה אל האופק של משהו חדש.
לכבוד הפוסט הזה יצרתי קשר עם אנשים מעניינים וחקרתי אותם לגבי הזמנות לחתונה שלהם או של קרוביהם. במבצע בילוש מערכתי ברשת הצלחתי לשים יד על הספר "בקרוב אצלכם", מאת תחיה ספיר שיצא במהדורה מוגבלת, בהוצאת מוזיאון ישראל ובו ניתוח של הזמנות לחתונה מראשית המאה היט' ועד ימינו. חשבתי שאם מישהו עשה עבודה רצינית, ועוד אסף אותה לספר, חשוב שיהיה לי עותק ממנו.

בקרוב אצלכם, מאת תחיה ספיר, הוצאת מוזיאון ישראל, 2007

 

ההזמנה, אומרת מחברת הספר, היא למעשה מוצר תקשורתי שמטרתו לקשר בין משפחות המתחתנים ובין המוזמנים. כל
עוד חיו בקהילות קטנות, ההודעה על חתונה הייתה נעשית בעל פה. המנהג לשלוח
הזמנה לחתונה התפתח במקביל להתפתחות הדפוס, הדואר וגידול האוכלוסיה. המחברת רואה בהזמנות לחתונה מסמך היסטורי ותרבותי, ביטוי לערכים חברתיים, עמדות דתיות, העדפות אסתטיות ועוד. אותי האנשים עצמם כל כך מסקרנים. בפנטזיה שלי הייתי משוחחת איתם על קפה שחור טוב, שואלת איך היה.
את ההזמנה הבאה (השייכת לארכיון יד בן צבי) השגתי מדר' אסתי ינקלוביץ', היסטוריונית, מרצה וחוקרת. זוהי הזמנה לחתונתם של שמחה ושלום (איזה צירוף של שמות מבשרי ברכה!) שהתקיימה בעיר הקדושה טבריה סוריה, ב 1902, כאשר טבריה
הייתה שייכת לדמשק, בתקופה העות'מנית.

ההזמנה לחתונה של שמחה ושלום, טבריה 1902
שמתם לב שיש משהו מאוד לא שיוויוני בהזמנה הזו? ובכן מסתבר שבקרב יהדות ספרד (סיתהון זה כנראה סיטון- אופייני ליוצאי
חלב ולבנון. אסולי- אופייני ליוצאי צפון אפריקה) של אז משפחת האישה היא זו
שעורכת, ומממנת
את החתונה ולכן היא זו שמזמינה. את התופעה של הזמנות מטעם צד אחד אנחנו רואים גם בקרב האשכנזים של הישוב הישן, במקרה בו משפחות החתן-כלה השתייכו לקבוצות חברתיות שונות. כל משפחה מזמינה את אורחיה. מאוחר יותר המשפחות חוברות יחד ליצירת הזמנה אחת. היום- ההזמנה בשם הילדים המתחתנים, לב החיבור בין שתי המשפחות, מקרה נדיר בו בעל המאה הוא לא בעל הדעה.
שימו לב לשפה המליצית הכמעט משעשעת: אקרא למאהבי וידידי לקחת חלק בשמחת יום כלולת ביתי הכלה הבתולה והמהוללה.
איפה התקיימה החתנה של שמחה ושלום? בטבריה! רחוב? בית? מספר? אין צורך! בקהילה קטנה, בה כולם מכירים את כולם, החתונות התקיימו בחצר בית הכנסת, או בחצר ציבורית גדולה. המקום היה קבוע וידוע לכולם. השכנים היו משאילים כלים לסעודה, עוזרים בהגשה ואפילו עוזרים בהלנת האורחים שהגיעו מחוץ לעיר כדי להשתתף בחתונה.כמו שאופייני למידע ברשת, קצת גוגלינג מעלה לנו מידע אישי ואינטימי אבל מה- באנונימיות מוחלטת.
כך הגעתי לחתונה של ג'מילה ובוריאמינו, שהתחתנו בלוב ב 1923. לא הצלחתי ליצור קשר עם הגולש חיים וטורי, נכדה של ג'מילה שהעלה את ההזמנה לאחד מהפורומים. האמת, אני ממש סקרנית לשמוע על החתונה של סבתא ג'מילה בלוב ולשאול האם החתן בוריאמינו היה סבו של וטורי או שיש כאן סיפור מעניין אחר ולכן מכניסה את חיים כפריט #1 במדור לחיפוש קרובים.

 

ההזמנה לחתונה של ג'מילה ברכה ושל בוריאמינו זרוק, 1923 בלוב
מה שמצא חן בעיני הוא השילוב של האותיות הראשונות של השמות הפרטיים BG. לכאורה פרט קטן וסכמתי, אבל התחלה של גילוי אהבה
ואינטימיות בתוך כל הפורמליות הזו. האם לא לשם כך התכנסנו? המוטיב של
אותיות השמות הוא בעיני וריאציה לחותמת של זוג ידיים לוחצות זו את זו שהייתה מאוד מקובלת בהזמנות של פעם, או
למוטיב של שתי טבעות משולבות זו בזו.
בדיוק מאותו מקום נולדות ההזמנות בהן משולב צילום של הזוג האוהב, יחד כמובן.תראו מי מתחתן כאן, מזהים?

הזמנה לחתונה של לאה ובן-ציון, 1912
את ההזמנה הזו מצאתי באתר אימגו (במאמר מאת רמי נוידרפר). ההזמנה הזו היא נקודה בזמן, ציון דרך בסיפור אהבתם של איתמר בן אב"י ולאה אבושדיד, זוג ירושלמים בשנות ה 20 של המאה הקודמת. איתמר בן אב"י בן 26, עיתונאי משכיל ויפה תואר, בן למשפחה אשכנזית ענייה, המוכרת בירושלים בשל מלחמותיו הקשות של אביו אליעזר בן יהודה בישוב הישן. לאה אבושדיד, תלמידה יפהפייה בת 17, בת למשפחה ספרדית, ידועה, עשירה ומיוחסת. התנגדותם של בני משפחת אבושדיד ליחסים של השניים היתה נחרצת. בדימיונם הם קיוו שביתם תינשא לחתן עשיר בן העדה הספרדית. איתמר בן אב"י, האשכנזי, העני, הלא ממש בריא, ממש לא היה הפנטזיה שלהם עבור הבת. כשרונו הרב ואהבתו הגדולה ללאה לא שינו את דעתם. הוא נראה להם כאשכנזי עני שמטרתו היחידה היא לגנוב את ליבה של הבת ולגזול את כספה. איתמר בן אב"י השתמש בדפי העיתון כבמה לחיזוריו
הנלהבים כלפי לאה. סיפק קצת את יצר המציצנות של היישוב העברי של אז, קצת פלפל בדמות אהבה אותנטית, לוהטת ובלתי מושגת. הפרסום של שירי האהבה והשליחים ששיגר ללא הרף לבית ההורים של לאה הצליחו לעורר שערוריה לא קטנה בירושלים. השיא היה שיר ההתאבדות שפורסם גם הוא בעיתון היומי, איך לא.
נוֹשֵׁם הוּא הַמָּוֶת כְּבָר לִי.
כִּי נִמְאַס לִי הַכֹּל – אֲפִלּוּ יָפָתִי,
אֲשֶׁר בָּחֲרָה כָּךְ לִחְיוֹת בִּלְעָדַי,
חכִּי נָא עוֹד רֶגַע אוֹי אַתְּ יָפָתִי,
עוֹד רֶגַע רַק וְתִבְכִּי לִבְלִי דַּי.

ובכן, הורי הכלה נאותו, לא לפני שהציבו תנאים מחמירים. החתן יעבור בדיקת רופא ויוכיח שאין לו ליקוי או מחלה "מכוננת או מדבקת", ויוכיח שהוא מרוויח "שכר בטוח".גם ההזמנה, כצפוי, הופיעה מעל דפי העיתון. שימו לב- ההזמנה היא מהיום להיום. העיתון חולק בבוקר. החתונה בשתיים בצהרים. איפה? במלון אמדורסקי בירושלים. נראה שהצד הספרדי העשיר מימן את החתונה, שכן חתונה במלונות ובבתי קפה הייתה שמורה למיוחסים בעלי אמצעים בלבד.

עוד בהקשר של משפחת אב"י חשוב לציין, שככל שהעברית התפתחה ונעשתה מדוברת, ניסוחי ההזמנות נעשו פחות ופחות מליציים. בהדרגה שפת דיבור יומיומית החליפה את השפה הגבוהה והחגיגית.

בחיפושים אחר הזמנות מעניינות הגעתי אל "קדם", בית אספנות המתמחה בתרבות, הסטוריה ואמנות יהודית.  יו, כמה שהייתי רוצה לקרוא את הכתוב כאן. אפילו השנה לא ידועה לי. מסתבר שזה היה הסגנון הנהוג בהזמנות לשמחות בארצות ערב. איך שאני אוהבת את האיור, את הכתב והעיטורים סביב החתימה שלמטה.
כיוון שאין לי אף קרוב אחד קורא ערבית, אני יוצאת בקריאה כנה לכאלה, וכך מכניסה את פריט #2.
הזמנה מארצות ערב

 

מהמאגר של "קדם" אספתי גם צילום של ההזמנה לחתונה של בֶּנוֹ ופאולה שהתחתנו ב 1912 בקלן, גרמניה. בֶּנוֹ, פסל יהודי גרמני שלמד אמנות במינכן, חי ויצר בצרפת, איטליה וישראל, הוא פסל במתכת וידוע בפיסול דיוקנאות של גיבורים, אנדרטאות, מצבות, ומנורת הכנסת. בקיצור, חומר כבד. תתפלאו, אבל מדובר בהזמנה מפוארת לחתונה מפוארת! אומן הוא אומן, וכיאה לאומן, הביא אומנות לחתונה שלו, ובגדול. להזמנה לחתונה צורף מפרט של תריסר יצירות מוסיקליות שתושמענה במהלך החתונה וכן את תפריט הסעודה.
הזמנה לחתונה של בֶּנוֹ אלקָן ופאולה
וייספלד, גרמניה 1912
אם למישהו מבין הקוראים יש קשר עם מישהו מבני משפחתם של בֶּנוֹ ופאולה ויכול לספר לנו יותר על חתונת השניים, שנראית פשוט מדהימה, נשמח אם תצרו קשר. ובזאת נוסף פריט #3 במדור.

 
גם ההזמנה הבאה נמצאה במאגר של "קדם". לא, אלה לא משה ומרדכי שמתחתנים. אלה שמות האבות. כבודם של הילדים (ושל האמהות) במקומם מונח (כן, בקטן). זו ההזמנה לחתונתם של שמואל וביילא בשנת 1903 בפולין. מה שיפהפה כאן הוא שבשולי ההזמנה ובגב שלה נכתבו בכתב יד נאה המילים והתווים של הפיוטים "מן המצר" ו"ממקומך מלכנו".
עוד רציתי להצביע עבורכם על הביטוי: "בשעה טובה ומוצלחת" שהיה מאוד מקובל בהזמנות של פעם ומופיע גם בהזמנה הזו. תחיה ספיר, בספר "בקרוב אצלכם" מקדישה פרק שלם להתייחסות המיוחדת לזמן של החתונה. מבחינת המזמינים הזמן אינו סתמי, ובהזמנה ניתנה אליו התייחסות כמקור של ברכה ומזל טוב. גם אנחנו היום חשים כבוד לזמן המסויים שלנו, לתאריך שלנו. עיצובים רבים של הזמנות בימינו נותנים מקום של כבוד בהזמנה. ה ת א ר י ך. הזוג לפחות ינצור אותו לנצח.

שמואל וביילא בשנת 1903, פולין.

את ההזמנה המקסימה הזו קיבלתי ממיכל פיירמן, אמנית רב תחומית בעלת אתר אינטרנט ובלוג מעוררים השראה. מיכל ידועה בתור רומנטיקנית ללא תקנה וחובבת וינטאג' מושבעת. קיוויתי למצוא אצלה הפתעות, וכך היה. ההזמנה לחתונה של רוזה ומתי בתל אביב 1970 כל כך רגשה אותי! עיצוב רטרואי מעלף, ושימו לב- צילומים אישיים בהזמנה! אתם קולטים? רוזה ומתי הקדימו את זמנם בעשרות שנים! בטח התייחסו אליהם כאל מוזרים שמה-זה עפים על עצמם!

הזמנה לחתונה של רוזה ומתי, היפים והאמיצים, שנת 70'
פרטי החתונה של רוזה ומתי, שנת 70'
כששאלתי את מיכל איך הגיעה
אליה ההזמנה המדהימה הזו היא סיפרה לי שמכיוון שיצא לה שם של אספנית נוסטלגית
אנשים מביאים לה המון חומרים נושנים. הכי היא מאושרת לגלות בערימות כל מיני
דברים מעניינים ומרגשים, קטעי חיים של אנשים, היסטוריה, זה מרגיש לה כמו
מנהרת הזמן. כיוון שמיכל לא מכירה את רוזי ומתי המדהימים והיפים שבתמונה, והם ממש סיקרנו אותי, מכניסה אותם בתור פריט #4 במדור לחיפוש קרובים. אז רוזה ומתי, אם אתם או ילדכם כאן איתנו, אהיה מאושרת לאות!
המדור לחיפוש קרובים:
#1 הקרובים של חיים וטורי, או של ג'מילה ברכה שנישאה לבוריאמינו זרוק, לוב 1923.
#2 קרובים שיודעים לקרוא ערבית ומצליחים לפענך את ההזמנה שמקורה בארצות ערב.
#3 הקרובים של הפסל בֶּנוֹ אלקָן ואישתו פאולה שיוכלו לספר לנו על החתונה המיוחדת של הזוג.
#4 הקרובים של רוזה ומתי (משפחות גרונובסקי וברודנר) שהתחתנו בשנת 70' ברבנות הראשית בתל אביב.
לא יודעת מה איתכם, אבל הפוסט הזה בפירוש עשה לי געגוע. כל כך מבינה את מיכל, על מנהרת הזמן, על התשוקה להיות ולחוות לרגע בזמנים אחרים, לגעת. אני מניחה שאצבעותי, בלי לדעת, באופן כמעט פרוידיאני כל כך נמשכות לקו הנוסטלגי. פשוט געגוע. רק עוד סיבה לקיומו של האתר שלי, מזמינים, מקום להזמנות נוסטלגיות בנות ימינו לחתונות, אבל תמיד, תמיד בשילוב צילומים אישיים.שיהיה לנו במזל ותמיד בשעה טובה ומוצלחת,
עינת.

עוד פוסטים מעניינים

  • איזה פוסט מרגש ומקסים! איזה כיף לראות איך את לוקחת את התחום "לעומק", ומחפשת השראה בכל כך הרבה מקומות שונים ומעניינים. אני מצאתי לא מזמן הזמנה לחתונה של חמי ז"ל וחמותי…וגם את של ההורים שלי יש לי סרוקה איפשהו…זו אכן פיסת נוסטלגיה שכיף לשמור. בהצלחה עם המדור לחיפוש קרובים…

    • תודה יקרה,
      שמחה בשבילך שיש לך את האוצרות האלה.
      הרבה מההזמנות פורמליות לכאורה, אבל יש בהן את הקסם של האישי והאותנטי של מסמכים אישיים שנשמרים קרוב ללב.
      ההזמנה לחתונה של הורי נעלמה באורח פלא. נותר ממנה רק זיכרון….

  • מהמקום הכי טבעי לי התחברתי בריתוק לפוסט הנוסטלגי והמרתק הזה, פשוט התענגתי על כל מילה בו. אוצרות אמיתיים נפרסו פה, ולפחות במשהו אחד אוכל לעזור. חברתי הטובה היא ילידת ביירות וכבר מחר אשלח לה צילום של ההזמנה הכתובה בערבית על מנת שתיעזר בהוריה לתרגם עבורך. אשלח לך למייל את התרגום. נשיקות ושבוע נפלא מלא בהשראה.

  • מקסים ומרתק לראות איך פריט שנמצא ביום יום של כולנו מכיל בחובו כל כך הרבה משמעות והיסטוריה שמעולם לא עצרנו לחשוב עליה.
    תודה <3

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *