החתונה של אריאלה וארז עובדיה, 2006

הם איתנו ברגעים הכי מרגשים, מלווים אותנו, מכינים אותנו ונמצאים איתנו ביום החתונה. רובם ככולם בחרו במהלך השנים להתמחות בחתונות, וכיוון שזה יעודם העסקי, הם
נמצאים בקשר הכי ישיר והכי אינטימי עם הבנות אוטוטו-כלות. ברגעים הכי מתוחים, הכי מלחיצים, אבל
גם הכי הכי מרגשים. הבלוג
של מזמינים שמח לפתוח סדרה של פוסטים בשם "חתונות של פעם" בהן מספרים אנשים מוכרים ומוערכים על
החתונה שלהם
.ההכנות לחתונה מתחילות חודשים קודם, לפעמים שנה. הבנות בוררות היטב ובוחרות את הצוות שילווה אותן. הפרמטרים הם גם מקצועיות, אבל לא רק. רגישות, קשב וכשרון, יכולת להתאים "לתפור" ללקוחה את מה
שמתאים לה, להדגיש את היופי שלה ולהביא אותה למקום של שלמות וביטחון עם
הכלה שהיא. יכולת להתאים, ולא לכפות. להציע, ולא לשפוט. בהתחשב בעובדה
שלפעמים הכלות מגיעות עם צוות של יועצות, ברור שנדרשת המון סבלנות וכישורים
בין-אישיים בלתי מבוטלים.

מצד הבנות, נדרש ים של אמון לתת
לכל אחד מאנשי ה"צוות", לאפשר להם להכין אותן וללוות אותן, להפוך אותן לכלות שהן רוצות
להיות
. אנחנו חייבות לסמוך על מעצב השמלה, המאפרת, מעצב השער, הצלם, או כל בעל מקצוע אחר שבחרנו, שיכנס במלוא מובן המילה לארוע הכי פרטי, אישי
ומרגש, לסמוך עליו ולתת לו להוביל אותנו מהמקום המקצועי שלו תוך כבוד וקשב
לכלה הפרטית שאנחנו.

לאנשים שהגעתי לא הגעתי במקרה. עשיתי עבודת שטח יסודית. קראתי המוני ביקורות, המלצות, וטוקבקים של כלות, ויצרתי קשר רק עם אלה שבאמת נראים גם מקצועיים וגם מוערכים.כך הגעתי לסטודיו לשמלות כלה של ארז עובדיה. התיאורים שמצאתי הם של אדם סופר מקצועי בעל ידי זהב, שעובד בצורה מאוד יחודית לו. הכלות סיפרו שעובדיה נוהג להלביש את הכלה בשמלת בסיס ובזריזות ידיים מדהימה מניח תחרות, קישוטים ותוספות וכך בונים את הכיוון של השמלה. התיאור שהכי אהבתי הוא שהמקצועיות של ארז מורגשת מהשניה הראשונה שהוא נוגע בבד, כמו אומן אמיתי, קוסם. הבנות מספרות שהוא מצליח ליצור אווירה מאוד נעימה ושהוא הוא סופר קשוב, נעים, סבלני ובעל חוש הומור. נו, אז שלא נשאל אותו על החתונה שלו ועל הכלה הפרטית שלו?

עוד לא הצלחתי למצוא חתן אחד שישתף פעולה ויסכים לספר בפרוטרוט על החתונה שלו, שבכלל יזכור משהו מהפרטים הקטנים (הכי חשובים!) שכל כך מעניינים אותנו. כשאמצא כזה, אספר לכן. בנתיים גייסתי את אריאלה עובדיה, אשתו של ארז ויד ימינו בסטודיו. הייתה לנו שיחה מרתקת, ואריאלה מקסימה כנראה לא פחות מארז. עיקר השיחה מובא לפניכן.

איך נפגשתם?
גרתי בירושלים ויצאתי עם חברה שבדיוק הייתה אמורה להתחתן לתל אביב ביום שישי אחד, כדי לחפש לה שמלת כלה. הסתובבנו שתינו, עם אמא שלה, ולא היה לנו מושג מי מה ואיך. אני בכלל עליתי לארץ כמה שנים קודם ובאמת לא הכרתי את התחום.
ככה, תוך כדי שוטטות הגענו לסטודיו של ארז. החברה שלי אהבה את הכיוון שארז הציע לשמלה שלה, וארז היה מקסים וטיפל בנו בהמון סבלנות. אמא של החברה שלי, שניסתה כל הזמן לשדך לי בנים, אמרה לי כשיצאנו "ארז כזה חמוד", וא"כ "מה עם ארז" כאלה, ואני כל הזמן ביטלתי וביקשתי "נו די כבר עם הארז הזה".
כעבור חודש הן חזרו למדידה וארז שאל אותם על החברה שבאה איתה לפגישה הראשונה.
באותו הזמן הייתי בפגישה בעבודה והטלפון שלי צלצל בטירוף (על שקט עצבני) שוב ושוב. על הצג אותה חברה. כבר דאגתי שמשהו קרה חלילה. כשעניתי אמרה החברה בהתלהבות: "את לא מאמינה, ארז שאל עליך! אני יכולה לתת את המספר שלך לארז?"
התחלנו לצאת. כעבור שנה וחצי והתחתנו."החתונה

החופה

 

"כשהחלטנו להתחתן הייתי בארץ 6-7 שנים וממש לא היה לי מושג לגבי מקומות. האידיאלי בעיניי היה חתונה קטנה ליד הים. מבחינת ארז- בחיים לא יורידו אותו לחול. אני לעומת זאת- אם חתונה בעיר אז לפחות בחוץ ושיהיה ים. נולדתי באורגוואי, מדינה של ים, ואני מתה על הים. לגבי חתונה קטנה לא היה שום סיכוי. אמנם יש לי משפחה קטנה, עליתי לארץ לבד כמה שנים לפני כן, אבל לארז יש משפחה ממש גדולה. התחלתי בחיפוש וסינון באינטרנט. הגעתי לטראסק בנמל תל אביב. נכנסנו לשם כדי לראות את המקום וזהו, כבר אי אפשר היה להוציא אותי משם.
סגנון החתונה היה מאוד מינימליסטי, הקו היה וינטאג' וצבעי פסטל. איך שאנחנו, ללא "אקסטרות" ותוספות.

עבדנו עם צוות שהבין אותנו והיה מאוד מקצועי. היינו צריכים רק לתת הנחייה והכל נעשה כמו שהתכוונו.

החתונה של ארז ואריאלה, הטראסק, נמל תל אביב
השמלה
אני בחורה נמוכה יחסית ומאוד רציתי שמלה קצרה. ארז צייר לי שתי שמלות, אחת
קצרה ואחת ארוכה. וביקש שאבחר. בחרתי את הקצרה כמובן (: . ארז חשב שחייבים שמלה
ארוכה, לפחות להתחלה, וכך עשינו. 
 

השמלה הארוכה, שמלת חופה
הראשונה הייתה ארוכה, נשפכת, בד שיפון, תחרה, בצבע בז'. רציתי משהו מאוד פשוט ובכל זאת השמלה נתנה תחושה של משהו יוצא מן הכלל…
השניה הייתה שמלת סטרפלס קצרה וכיפית שמשולבת בה תחרה נהדרת איתה אנחנו עובדים עד היום.
ההזמנות
שמרנו על פשטות וניקיון. ההזמנה הייתה על נייר ממוחזר חום ועליו כיתוב בבורדו. מה שהיה יוצא דופן הוא המשפט הבא: "נא להביא משהו חם ללבוש כי הכלה רוצה חופה בחוץ".מה היית עושה אחרת?
אני טיפוס ביקורתי. כל דבר שעשיתי אתמול, היום הייתי עושה היום אחרת. אני
יכולה לומר שביציאה מהחתונה אמרנו שנינו: איזה כיך היה, איך נהננו! הכל יצא
כמו שרצינו, וכל כך נהננו מהמסיבה.
ממשיכים בחיים
לפני שהכרנו עבדתי כמה שנים בסוכנות היהודית אבל תמיד אהבתי לצייר ולעצב, כתחביב. ארז
ראה שאני בעניין והחלטנו שאסע ללימודי סטיילינג בביה"ס לעיצוב "מרנגוני"
במילאנו, איטליה. זה בית הספר שארז למד בו עיצוב אופנה. מבחינתי זו הייתה תקופה
מאוד מיוחדת. סוג של רווקות (:

היום
אנחנו עובדים יחד. ארז הוא המעצב הראשי אבל אני שותפה לעיצוב הדגמים. אני
עוזרת לארז בכל מה שצריך, החל מעבודות מזכירות ועד לתכנון קולקציה. הבייבי
שלי הוא הקו של בגדי ערב לארועי קוקטייל.

מהחוויה שלכם כחתן- כלה, מה אתם לוקחים כשאתם עובדים עם כלות שמגיעות לסטודיו?
קודם כל לכבד את האופי של הכלה. תמיד מה שיוביל אותנו זו הכלה ולא צו האופנה.

מה העצה הכי חמה שהיית נותנת לכלה?
כשאתם מארגנים חתונה תשאלו את עצמכם האם כשתסתכלו אחורה תרגישו שזה הייתם אתם. שזה היה שלכם. קחו הכל בפרופוציה ותחליטו להנות. תזכרו שהחתונה היא חלק מהחיים ולא החיים.

אריאלה סיפרה לי שבסטודיו של ארז עובדיה נוהגים להקפיד על רישום הפרטים
החשובים בפגישות עם הבנות- רושמים את כל הפרטים עם תהליך התקדמות התפירה של
השמלה- הסקיצה, הבדים, הקישוטים והתחרות, מידות, תאריכי מדידות ומטרת כל
מדידה. כש"משחררים" את הכלה אל עבר חתונתה מעניקים את כל הרישומים לכלה.
איזה רעיון מקסים, ואיזו מזכרת משגעת! הרעיון כל כך הזכיר לי את הקונספט של
מחברת "לקראת כלה" שהצגתי כאן. ואם תעשו את השמלה בסטודיו של ארז עובדיה, יהיה לכן פרק אחד יפיפה ומרגש על בטוח (:

תודה לאריאלה עובדיה על השיחה המרתקת.
עוד על הסטודיו של ארז עובדיה:
– האתר

– הדף העסקי בפייסבוק

 בקרוב נפגוש כאן מאפרת כלות נפלאה, מעצבת שמלות נדירה, ומעצבת ארועים מוכשרת במיוחד ועוד כמה אנשים מרתקים (והחתונות שלהם כמובן).ואם עדיין לא עיצבתם הזמנות, אתם מוזמנים למזמינים, האתר שלי להזמנות לאירועים בסגנון של עבודת יד.
ניפגש בשמחות,עינת.

כתבות נוספות בסדרה:
– הכלה שהייתה ליאת ורדי בר, 2009
 הכלה שהייתה רות דיין, 1935
– הכלה שהייתה גלית אשל (ארנונים של יופי), 1996
– הכלה שהייתה מורן יוסף
הכלה שהייתה סיגל גרושקה, 1989
הכלה שהייתה נעמה בצלאל, 1998 

 

עוד פוסטים מעניינים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *